את ההיכרות שלי עם הערמונים אני חייב למנחם אשכנזי, איש יקר ששירטט עבורי כילד, ברגישות ובאהבה רבה, את המושג בית. מנחם היה האיש שהשגיח עלינו בכל אחר צהריים, בזמן שאמא שלנו הייתה בעבודה. הייתה לו חוות סוסים במושב עמינדב ובה גרו בכפיפה אחת, תרנגולות, כלבים, חתולים וסוסים שכולם נקראו על שם מלחינים ויצירות קלאסיות.
מנחם לימד אותנו להקשיב לחיות ולהיטיב איתן, כי אין מצב שנצא לרכוב על אמדאוס או על יוהנס פסיון אם לא הברשנו להם יפה-יפה את הזנב ולא טיטאנו את האורווה. קודם חובות ואחר כך זכויות. אבל מנחם הצנוע לא הבין שהזכות הגדולה ביותר הייתה להיות במחיצתו, להקשיב ליצירות שמרגשות אותו ולהתפעל מהטבע ומהמתנות הקטנות שהוא שולח לאדם הפשוט - הרגע שבו מתחיל החורף ותנור הספירלה מחובר לחשמל ועליו אנחנו צולים יחד ערמונים. בחורף הראשון, כשנכנסתי כשף צעיר לבשל בטוטו, נפל לידי אחד מספרי הבישול של ג׳יימי אוליבר. ברגע שעיניי פגשו את פסטת הערמונים שלו הרגשתי שהמנה הזו חייבת להיות בתפריט, כי היא הכי בית בעולם וטוטו בשבילי זה בית.
את הערמונים שיבצתי במנת ניוקי תפוחי אדמה וריקוטה, קלים כמו העננים הראשונים של הסתיו ומשמחים כמו הגשם הראשון.
המצרכים:
6־4 תפוחי אדמה מסוג דזירה
50 גר' שבבי תפוח אדמה (שווה את המאמץ, ולמעשה לא כל כך קשה להשיג בחנויות התבלינים)
100 גר' (כ־3/4 כוס) קמח לבן
10 גר' מלח
75 גר' גבינת ריקוטה
1 חלמון
2 כפיות מחית כמהין שחורות (להשיג במעדניות)
לרוטב -
250 גר' חמאה
400 מ"ל (כשתי כוסות) ציר ירקות/עוף
4 עלי מרווה
1 כף מחית כמהין שחורות
300 גר' ערמונים בוואקום, קצוצים
מלח
פלפל לבן טרי
להגשה -
100 גר' גבינת פרמזן
אופן ההכנה: