את עידן רייכל אנחנו כנראה מאוד אוהבים, אחרת אין הסבר אחר לזה שנסענו לראות הופעה שלו בפעם הרביעית. הפעם הראשונה הייתה בקיסריה, הפעם השנייה בהיכל התרבות, הפעם השלישית בירושלים והפעם הגדלנו לעשות וירדנו למצדה, לפסטיבל תמר.
ההופעה היתה אמורה להתחיל בשעה 21:30, אבל היא התחילה בשעה 22:05. למה? כי העם נתקע במזנונים. זה טבעי. הכרוז הפציר במשך חצי באנשים להיכנס כי ההופעה עומדת להתחיל. אחר כך הוא עבר לתחנונים.
לקחנו אתנו אוהל גדול, כי תכננו לישון בשטח. אם תספרו לאלי אילדיס שאני ישנתי באוהל במדבר הוא יצחק לפחות שלושה ימים. מי שמכיר אותי טוב יודע שאני והמדבר יכולים להיות חברים לשעה קלה, אחר כך זה נגמר ולא חוזר על עצמו הרבה זמן.
ההופעה התחילה, בלית ברירה, ואז נכנסו אנשי המזנונים, ובמשך חצי שעה הקימו אנשים שתפסו להם את המקום. קצת התווכחו, קצת כעסו, אבל הכל זה שאריות של החיים, שרתי איתו וניסיתי לנחם את עצמי. איך אשן הלילה באוהל בלי המזגן שלי ועם יתושים שאני לא מכיר?
אחרי ההופעה נסענו למקום שלינת הלילי מאושרת בו על ידי הרשויות. מה זה אומר? זה אומר שנוסעים בדרך עפר עמוק לתוך המדבר, עד שמגיעים לדגל ישראל, ואז לאפיק נחל בלי מים. כמובן זה תמיד בלי מים. רוב הנחלים בישראל - ויש כנראה המון - הם בלי מים או במצב של שטפונות.
חוץ מזה יש שם גם שירותים אקולוגיים. בגדול זה כמו שירותים רגילים, רק שבמקום מים יש דלי עם נסורת. היתרון הוא שאין רעש, והחיסרון הוא שיש להקה גדולה של זבובים קטנים. התוצאה: נסיגה ואיפוק עד מוות.
נכנסתי לאוטו, והורדתי את הכיסא למצב שכיבה. כמובן שאי אפשר להשאיר את המנוע דולק בשביל המזגן, כי זה מדבר, ולא יעלה על הדעת להפר את השקט. פתחתי את החלון והתאמנתי בלהתרגל לזבובים. אם אימא שלי היתה חיה היא היתה מתה על המקום, רק מלראות את הבן שלה ישן ככה.
"קצ׳ו א-פפה" לחשה לי לפתע בת קול. זה קורה רק במדבר. "מה קצ'ו א-פפה?", שאלתי. "זאת התשובה למחסור בעגבניות", ענתה לי, והמשיכה, "בחדשות לא הפסיקו לדבר על מחירי העגבניות ואיזה מסכנים החקלאים שהמדינה לא ממש עוזרת להם. פעם היינו אוכלים לפי עונות השנה, היא לחשה, פעם היה היגיון של הטבע, והחיבורים של חומרי הגלם בסיר היו רק לפי מה שהטבע נתן. ואז באתם אתם, השפים, בני האדם, וקילקלתם הכל, ובעבור מה? בעבור האגו שלכם. רוצים הכל כל הזמן. למה? ככה. סוף סוף אין עגבניות בסוף ספטמבר ממש כמו פעם. מחר תתחילו לאכול ביום חורף קר אבטיח מהמקרר", נזפה בנו בת הקול.
כשפקחתי את עיני מצאתי את עצמי מקומט על מושב הנהג. הרגשתי כמו חלק של וולבו, אבל למרות זאת המשכתי באיפוק. דילגתי על האקולוגיים, נפרדתי מהמדבר העוצמתי, מהצבע החום שלא נגמר, מהעץ היחיד שרואים באופק ולעולם לא מגיעים אליו, וגם מלהקת הזבובים שהמתינה באסלה על הנסורת, בציפייה לעונג הבא.
"אפשר גם בלי עגבניות", לחשתי, למקרה שבת הקול גם שומעת, ונסעתי הביתה.
המצרכים:
600 גר' קמח פסטה
600 גר' קמח דורום
580 מ"ל מים פושרים
20 גר' מלח
20 גרם שמן זית
אופן ההכנה:
שמים את כל המרכיבים בקערה, ולשים במשך 15-10 דקות.
פירוש שמה של המנה הזו באיטלקית מתחלק לשתיים - קאצ'ו היא גבינת פקורינו טרייה, ופפה זה פלפל שחור.
גיוון:
מי שמעוניין בגרסה הישראלית, יכול לדלג על הוספת הפקורינו ולהוסיף בעת ההגשה חופן מגבינת המאירי.
המצרכים:
120 גר' פסטה פיצ'י
1/3 כוס שמן זית
מלח
1 כפית שטוחה פלפל שחור גרוס
חופן גבינת פקורינו מגוררת
אופן ההכנה:
התבשיל נפלא אחרי שעתיים, אבל גם אחרי שבע שעות. מי שיכין אותו ביום שישי ויניח אותו על פלטת שבת למשך מספר שעות, ייהנה מתבשיל אלוהי.
ועוד משהו: סוד הקסם טמון בשמן, אז שאף אחד לא ינסה להוריד מהכמות המקורית.
גיוון:
ניתן להחליף את הפטסה פיצ'י במקרוני עם חור (כמו שנהגנו לומר כשהיינו ילדים) או בבוקטיני.
המצרכים:
2 עופות, מופרדים לשוקיים וירכיים (4 שוקיים ו-4 ירכיים)
1/2 כוס שמן תירס
מלח
2 כוסות מים
750 גר' פסטה פיצ'י או 2 חבילות בוקטיני
אופן ההכנה: