כדי להתחיל לספר את סיפורה של נבחרת השלום צריך להתחיל בתרגיל קצר בדמיון מודרך. נצא לדרך: קחו כמה חבר'ה ישראלים שאוהבים ספורט ומחפשים להוציא את העצבים שהם צוברים בחיי היום-יום העמוסים שלהם. שימו אותם באותו מגרש אחד עם סטודנטים פלסטיניים דעתניים, ותבקשו מהם לשחק פוטבול אוסטרלי. עכשיו אתם יכולים לפקוח עיניים, אל תוך מציאות שבה הדבר הזה הוא אמיתי ומתרחש בישראל.
כי הרי אין כמו הענף הזה, שמשלב קצת מכל ענף ספורט אחר שאתם מכירים בתיבול של הרבה מכות, כדי ליצור שדה קרב בריא בין נציגים משתי אוכלוסיות שהתקופה האחרונה לא עשתה להם טוב. על רקע כל העימותים האחרונים, גל הטרור המשתולל והאיבה בין ישראלים לפלסטינים בארץ בכלל ובירושלים בפרט, קמה לה חבורה של אנשים שפויים שרק רוצה לדבר על הכל בשקט - ועל הדרך לנסוע לאליפות אירופה בקרואטיה כדי לנסות לייצר מכל העסק גם הישג ספורטיבי נאה.
הם מתעקשים שהם לא כאן כדי לייצג את ישראל אלא כדי להניף את דגל הדו-קיום ולהעביר מסר נוקב שאפשר לעשות ספורט יחד, גם אם שני הצדדים שמרכיבים את הדואט לא מגיעים מאותה העיר, אותה המדינה או מחזיקים באותה דעה. ממש היום (ש') הם יעלו על הדשא בקרואטיה כדי להתחרות בבית אחד מול אוסטריה ודנמרק, במטרה לתפוס את המקום הראשון שמוביל למשחקי חצי הגמר.
לקראת משחק הפתיחה של האליפות, שיפגיש בינם ובין האוסטרים, הפגשנו אותם לראיון משותף, ממנו כמה נעדרים בשל הסגר שהוטל באותו יום על עיסוייה. זה לא מונע ממי שכן הגיע לערוך אימון פוטבול אוסטרלי טהור, משחק מוזר ומהנה לצפייה שמשלב בין כדורסל, פוטבול אמריקאי, ראגבי, כדורעף, אגרוף וקווידיץ' (מ"הארי פוטר"). עם סיומו הם מרשים לעצמם לחלוק קצת חוויות ממה שעבר עליהם במהלך ההכנות לתחרות ומספרים גם על הציפיות שלהם מהאירוע עצמו. מאיזה פציעות הם סובלים, עד כמה הפוליטיקה נוכחת בשיחות ובמפגשים שלהם ומה החוויות שאספו בכל הזמן בו שהו יחד? כל התשובות בכתבה הבאה.