מול פני הרשע

בפתח חנות מכולת עמדו לידי שני בחורים צעירים. את מוחמד, שמוכר מיץ טבעי, אני מכירה. את השני לא. תחילה ראיתי שהיו לו נעלי ספורט יקרות במיוחד. אחר כך את מכנסי הג'ינס: סקיני משופשפים. גם הסווטשירט היה אופנתי. פתאום הבחנתי בסכין — ואז הוא תקף • מיוחד: כתבת "ידיעות ירושלים" משחזרת את רגעי האימה ליד שער שכם

אני אוהבת את העיר העתיקה כולה, אך אהוב עליי מכל הוא שער שכם.

 

הצבעים, הריחות, חנויות הירקות שמלאות בסחורה טרייה ובמיני ירק שבמערב העיר כמעט שלא מכירים, כמו הג'רג'יר והריג'לה. אני גם מאמינה שהחיים חייבים להימשך, שאסור שהפחד ינהל אותנו. ולכן, למרות המצב, אני נוהגת לפתוח כמעט כל שבת בסיבוב באזור, לפני שאני ממשיכה הלאה.

 

אתמול יצאתי לאזור שער שכם דווקא במסגרת משימה עיתונאית מטעם "ידיעות ירושלים". ביקשו ממני לבדוק כיצד משפיעים המתיחות והמצב הביטחוני על מצבם הכלכלי של הסוחרים בשער שכם.

 

הגעתי למה שמכונה "רחוב הנביאים הקטן" — אותו חלק של רחוב הנביאים הקרוב לשער שכם. התחנה הראשונה בתחקיר שלי הייתה ביקור אצל הירקן שאצלו אני נוהגת לקנות כבר שנים. חנותו, שבדרך כלל מלאה בקליינטים יהודים, בשפים ובבעלי מסעדות, הייתה ריקה, שוממה. אולי בגלל זה הוא החמיץ את פניו.

 

עזבתי אותו והמשכתי. חלפתי על פני נקודת המשטרה, שבה היו עשרות שוטרים ולוחמי משמר הגבול, וזה גרם לי להרגיש בטוחה לחלוטין. עם כמויות כאלה של שוטרים יהיה בטח בסדר, לא? המשכתי לחנות המכולת של אחמד, שאותו אני מכירה כבר שנים. לא הספקתי אפילו להיכנס לחנות, הייתי סמוך למקרר של הגלידות שנמצא בחוץ, כשהרגשתי שמשהו מתרחש מאחורי גבי. הסתובבתי בזהירות. הסתכלתי שמאלה, והכל היה בסדר. הסתכלתי ימינה, ומטר וחצי ממני עמדו שני בחורים צעירים. את הראשון אני מכירה: מוחמד, שמוכר מיץ טבעי. את השני לא הכרתי. משום מה, הבטתי קודם כל על נעליו. היו לו נעלי ספורט יקרות במיוחד. המשכתי למעלה: מכנסי הג'ינס היו משופשפים כמו שצריך, וגם היו בגזרת סקיני. גם הסווטשירט היה אופנתי, בצבעי כחול־תכלת וזוהר. ורק אז הבחנתי שהוא אוחז בסכין.

 

קפאתי במקומי. לרגע חששתי שאולי אני היעד. אבל לבחור היו תוכניות אחרות. הוא ניצב כמו פנתר שמשחר לטרף, דרוך ועצבני. לאחר כמה שניות הוא הבחין ביהודי חרדי בשנות ה־50 לחייו, שכנראה חזר מהכותל. הוא התנפל עליו תוך שהוא מנתר והפיל אותו על הרצפה. החרדי החל לזעוק: "שומו שמיים, מה עשיתי לך? שמיים, בקשו רחמים!" אבל הבחור בשלו: תוקע בו את הסכין.

 

מסביב סוחרים רבים צועקים לעבר המחבל: "רוח מן הון, פוליס" — תסתלק, משטרה. אני מחייגת 100 כדי להזעיק את הכוחות שנמצאים 100 מטר מהמקום, והידיים רועדות. בינתיים מגיע חרדי נוסף. המחבל מנתר גם עליו. החרדי נופל על הרצפה, המחבל מנסה לדקור אותו, אבל אז מגיחים עשרות שוטרים ומג"בניקים ויורים בו. מישהו מהשוטרים צועק: "הוא נוטרל, הוא נוטרל".

 

אני ניצבת כנציב מלח בפתח המכולת. שני מטרים ממני — גופת המחבל. אבל מתברר שכל העת צילמתי. אחד השוטרים אומר לי: "את יודעת שהיה לך מזל גדול. הוא כנראה חשב שאת תיירת, זה מה שהציל אותך". הלכתי להגיד הגומל.