פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
המנוחה, אם לשמונה ילדים, ערכה ב-1981 צוואה שבה הורישה את כל רכושה לאחת מבנותיה. חודשיים לאחר מכן היא התחרטה וחתמה אצל עורך דינה על מסמך ביטול של הצוואה. כשהלכה לעולמה ב-2012 פנתה הבת "היורשת" לעורך הדין של האם עם הצוואה המקורית, והוא סיפר לה לראשונה על קיומו של מסמך הביטול. הבת התעלמה מהמידע, פנתה לרשם לענייני ירושה, ובפברואר 2013 התקבל צו קיום צוואה על פי הצוואה שהגישה לו.
כעבור חודש איתרה אחת מאחיותיה את מסמך הביטול ופנתה לרשם בבקשה לפעול בהתאם. בעקבות זאת הועבר העניין לבית המשפט לענייני משפחה. האחות התובעת הסתמכה על מסמך הביטול, המכיל משפט קצר וברור: "הנני מבטלת בזאת את הצוואה שנערכה ונחתמה על ידי".
מנגד טענה האחות הנתבעת שהמסמך חסר כל תוקף משפטי. לדבריה אמה רצתה להוריש לה את כל רכושה, ושאין סיכוי שהייתה מעוניינת שילדיה האחרים, שעמם לא היה לה כל קשר, יקבלו משהו מירושתה.
באחד הדיונים הם סיפרה שבזמנו יידעה את אחיה ואחיותיה על הצוואה המקורית, ושהאחות התובעת הייתה היחידה ש"לא פרגנה לה". לגרסתה, התובעת השפיעה על אמה לחזור בה מהצוואה, ומכאן שמדובר במסמך שנערך תחת השפעה בלתי הוגנת.
עורך הדין שערך גם את הצוואה וגם את ביטולה סיפר בבית המשפט כי המסמכים נחתמו בנוכחות עדים ולאחר שמשמעותם הוסברו למנוחה.
השופטת ורד שביט פינקלשטיין הבהירה כי ביטול צוואה היא "פעולה משפטית חד-צדדית", ושהאם לא הייתה צריכה ליידע על כך את בתה היורשת, כך שביטול הצוואה נערך בהתאם לחוק הירושה.
"אין די בחשש להשפעה בלתי הוגנת ו/או בחשד למעורבות בצוואה. יש צורך בהוכחות של ממש לקיומה של השפעה שכזו", כתבה השופטת בפסק הדין.
הנתבעת, נקבע, כלל לא ידעה מי ערך את מסמך הביטול או מה באמת גרם לאמה לחזור בה מצוואתה, ובכלל לא הביאה כל ראיה המעידה על קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת או כל אדם אחר. זאת מעבר לכך שבתקופת עריכת המסמך הייתה האם כשירה ועצמאית לחלוטין.
מכאן, שבהתאם לעדותו של עורך הדין, ביטול הצוואה נערך בהתאם לרצונה של המנוחה ועל כן יש לבטל את צו קיום הצוואה שניתן לנתבעת. הנתבעת חויבה בהוצאות משפט של 30 אלף שקל.