הזמן עמד מלכת

None

השופט עודד מודריק סיים את הכרעת דינו אתמול בכך שכתב: "המשפט נמשך זמן רב. בוודאי שהימשכות יתרה של משפט בכלל ומשפט פלילי בפרט איננה חיובית. אולם הדבר תלוי בגורמים רבים. עשיתי כמיטב יכולתי ואני מקווה שלא יצאה מכשלה מתחת ידי". אין ספק ש־11 שנה הינן פרק זמן בלתי נתפס על מנת שנאשמים יזכו לשמוע אם הם זכאים או מורשעים. להליך פלילי השלכות רבות על חייו של אדם, בטח בישראל, שבה חזקת החפות הפכה לגבינה שווייצרית מלאה בחורים וספקות.

 

אז מי אשם במריחת הזמן? קשה להצביע על גורם אחד. הליכי החקירה, בחינת חומרי החקירה והכנת כתב האישום השתרעו על פני מספר שנים עד מרץ 2004. ההליך השיפוטי החל גם הוא ב־2004. נערכו בו 147 ישיבות של בית המשפט, שהקיפו יותר מ־8,000 עמודי פרוטוקול עד לגמר פרשת ההוכחות בסוף שנת המשפט 2011. לקראת סוף 2013 הוגשו כל הסיכומים בתיק ולשופט מודריק לקח שנתיים וחודש להוציא מתחת ידיו את הכרעת הדין.

 

אבל, וזה אבל גדול, ייתכן שהזמן שחלף לא עשה רק רע, אלא נתן לתיק הזה ממד של פרופורציות. מיכאל צ'רנוי שבשנת 2004 היה דמות חידתית שהייתה כלפיה חשדנות רבה, התגלה כאזרח מן השורה שבנה את ביתו בישראל עם בת זוגו ניקול ראידמן. גד זאבי כבר מזמן לא מחזיק במניות בזק, וביהמ"ש העליון קבע שהבנקים שהלוו לו כספים לרכישה ישלמו לו 268 מיליון שקל, לאחר שגבו ממנו ריבית לא מוצדקת.

 

לפעמים לוקח זמן להבין שמישהו שראה צל הרים כהרים — טעה. חבל שבדרך, ארבעה אנשים סחבו על גבם במשך 11 שנים את התואר המפוקפק "נאשם", ושילמו בזמן יקר עד שזכו לשמוע את המילה "זכאי".