בשיתוף לאומי למשכנתאות
פתאום זה נופל עלי כרעם ביום בהיר, בלי התראה: אני והדירה שבה אני חיה עם המשפחה שלי - בעלי והבנות - כבר לא. ומרגע זה אני מוצאת בה רק פגמים. הסידור שלה נראה לי פתאום תמוה: צפוף לי, לא נוח לי, הפונקציונליות שלה כבר לא מדברת אלי כמו פעם.
אפשר לסכם בקיצור שנמאס לי. אני רוצה להחליף אותה במשהו יותר רענן, חדשני ואחר. אני מנסה לישון על זה, מנסה להדחיק, אבל הרצון כל כך עז שאני לא מחזיקה מעמד - וליד שולחן ארוחת הערב, כשהמשפחה בפורום מלא, זה פורץ ממני החוצה: "חייבים להחליף את הדירה".
שקט משתרר וכולם בוהים בי בתדהמה, מפסיקים ללעוס ושואלים את עצמם - למה חייהם, שהיו עד הרגע שלווים ונינוחים (למדי…), עומדים להתהפך עליהם ולהתמלא לחץ, התלבטויות וחרדה.
אז ברגע הראשון אני ממש במיעוט - כולם רוצים להישאר בדירה הקיימת. רק המחשבה על אריזת ארגזים ופירוקם נראית להם מיותרת ומעייפת. בעלי ישר מתחיל לחשב את גובה ההוצאות הכבדות שפליטת הפה שלי עומדת לעלות לנו ופניו מחווירות. הבנות מזכירות לי כמה הן אוהבות את החדרים שלהן ואת הקרבה שלהן לחברות.
אבל לאט לאט, ככל שהדיון מתקדם, אני מזהה סדקים בחומה. כעבור שבוע-שבועיים, למרבה ההפתעה, כולם כבר בעניין; רוכנים על מדורי הלוח בעיתונים ובאתרי האינטרנט המתמחים באיתור דירות - והמצב נעשה בלתי הפיך. אנחנו צוללים פנימה, הישר אל לועו של שוק הנדל”ן המקומי.
ולחשוב שכל התהליך נמצא עוד לפני - התלבטויות, חיפושים, עוד התלבטויות, פגישות עם מתווכים, עוד התלבטויות, ביקורים בדירות שונות ומשונות, התחמקויות מסחררות מנוכלים למיניהם ועד התלבטויות, בחירת דירה, בירורים על משכנתא. אני מבטיחה לעדכן אתכם בכל השלבים. תצטרפו אלי?
בפרק הבא - האם להחליף את הפיח, העשן ובתי הקפה בניחוח החציר ונוף אל השדות?
הכותבת היא עורכת דין בלאומי למשכנתאות בתחום קבוצות רכישה