אחים לגורל

לפני שנה, בצוק איתן, נפצע נדב מפגיעת פצמ"ר, ואחיו הצעיר גלעד הגיע לבקר אותו בבית־החולים • שלשום היה זה תורו של נדב לבקר את גלעד, שנדקר בידי מחבל ונפצע קשה • "יש לי שני בנים גיבורים", אומר האב הגאה

בשנה שעברה, כשנדב שכב פצוע בבית־החולים ואחיו הצעיר גלעד ישב ליד מיטתו, איש מהם לא העלה על דעתו ששנה אחר כך יתהפכו היוצרות — ונדב יגיע לבית־החולים כדי לסעוד את אחיו הפצוע גלעד, שנפצע קשה בפיגוע דקירה.

 

גלעד (20), לוחם בגדוד 71 בשריון, נפצע שלשום בפיגוע דקירה ליד בית־ענון שמצפון לקריית־ארבע. מחבל דקר אותו בצוואר והוא התמוטט, לא לפני שהצליח לירות במחבל ולהרוג אותו. גלעד הפצוע הועבר לבית־החולים שערי צדק בירושלים ואושפז ביחידה לטיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. הוריו ואחיו המודאגים מיהרו לבית־החולים, שם המתינו במתח ליד מיטתו, מקווים שיתאושש.

 

אתמול התעורר גלעד ושיחזר בפני בני המשפחה את התקרית. "אני זוכר שהמחבל הפתיע אותי והתנפל עליי מאחור", סיפר. "אני זוכר את הסכין שפגעה בצוואר. הספקתי להסתובב, לדרוך את הנשק ולירות לו בראש לפני שהתמוטטתי. זה הדבר הכי הזוי שקרה לי בחיים".

 

ההורים והאח נדב נשמו לרווחה נוכח ההתאוששות המהירה של גלעד, ובאותה נשימה נזכרו איך רק לפני שנה מצאו את עצמם בסיטואציה דומה, הפעם ליד מיטתו של נדב. נדב (23), שגם הוא היה לוחם בשריון, בגדוד 53, נפצע מפצמ"ר שהרג חמישה מחבריו לפלוגה. "היו לנו שתי גיחות פנימה (לרצועת עזה)", נזכר נדב אתמול. "בפעם השנייה היינו בפנים בסך הכל עשר שעות. יצאנו החוצה בערב, אמרנו שלום לחבר'ה, עישנו סיגריה — ובום נפל פצמ"ר, פגע בין שני נגמ"שים. היו לנו חמישה הרוגים ו־15 פצועים".

 

נדב נפצע קל מרסיס בפנים ובישבן. הוא פונה במסוק לבית־החולים בילינסון בפתח־תקווה, שם אושפז במשך כמה ימים. כששמע שלשום על פציעתו של אחיו הצעיר הכל חזר אליו. "זה היה כמו לראות את עצמי מבחוץ, בגוף שלישי", סיפר, "אם כי אני לא הייתי מורדם הרבה זמן כמוהו. זה מוזר שזה הפוך. הוא בא אליי כשישנתי, ועכשיו זה הפוך".

 

האחים השריונרים הלכו שניהם בדרכו של האב תומר, גם הוא לוחם בשריון בעברו. בסיוטים הכי גדולים שלו הוא לא חלם ששני בניו ייפצעו בפעילות מבצעית. "זה לא הגיוני", הוא אומר, "זה כמו הסיכוי לזכות בלוטו. היה לי קשה לשמוע שגם גלעד נפצע. קיוויתי שזה לא נכון, שלא יכול להיות שזה קורה שוב. כשקיבלתי אישור סופי מבית־החולים כבר לא היה זמן לחשוב על הגורל, ופשוט טסתי לבית־החולים".

 

למרות הפציעות, תומר גאה בבנים שגידל. "אנחנו משפחת השריון", הוא אומר. "הייתי במלחמת לבנון הראשונה והרגשתי מה הבנים עוברים כשהם בעזה. את הפחד ואת חוסר השינה. אבל יש לי גאווה. יש לי שני בנים גיבורים".

 

כשבני המשפחה הבינו שמצבו של גלעד יציב, הם התפנו להודות לכל מי שטיפל בו בשטח ובבית־החולים, ולסיום הרשו לעצמם גם להתלוצץ: "כשסיפרתי לחברים שלי מה קרה הם אמרו 'מה נהיה, כולם נפצעים אצלכם'", סיפר נדב.