פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
במיילים האשימה האחות את אחיה ואשתו בהזנחת האם, והשתמשה בתארים פוגעניים וקשים כמו "טינופת", "חלאה", "שודד תאב בצע", "סיטרא אחרא", וכפי שהגדיר זאת בהמשך שופט העליון אליקי רובינשטיין "פנינים כיוצא באלה".
בנוסף חשפה האחות פרטים אישיים ביותר מחיי גיסתה, שתוכנם לא פורט מפאת צנעת הפרט. גם האח ואשתו לא טמנו ידם בצלחת והשתתפו בהחלפת "מהלומות מילוליות".
במרס 2015 הגיע העניין לבית המשפט לענייני משפחה: האח ואשתו הגישו כל אחד תביעת לשון הרע נפרדת נגד האחות, שבעצמה הגישה נגדם תביעה נגדית. תביעת האחות נדחתה בעוד שתביעות האח ואשתו התקבלו בחלקן, ונפסק להם פיצוי של 35 אלף שקל במאוחד. הפיצוי היה על נזק לא ממוני בלבד, כיוון שלא הוכח שנגרם להם נזק מעבר לפגיעה בכבודם ובשמם הטוב.
ערעורים הדדיים שהוגשו על פסק הדין נדחו על ידי המחוזי בחיפה, ולכן הגישו האח ואשתו בקשת רשות ערעור לעליון בטענה שהפיצוי שקיבלו נמוך מאוד בהתחשב בתוכן הקשה של ההודעות וכוונת האחות לפגוע בהם.
השופט רובינשטיין לא נעתר לבקשה וציין ש"מדובר בפרשה עגומה של סכסוך משפחתי שנראה כי יצא משליטה", אולם אין היא מעלה שאלה עקרונית או חשש לעיוות דין חמור שמצדיק דיון שלישי.
הוא הזכיר ש"אף לא אחד מן הצדדים נקי כפיים, במובן לשון הרע: גם האח ואשתו חטאו בהתבטאויות קשות, וההבדל בינם לבין האחות הוא שהיא הפיצה את הדברים ברבים.
הפיצוי שנפסק, קבע השופט רובינשטיין, היה שקול ומאוזן ולקח בחשבון מחד את הפגיעה החמורה בהם ואת חשיפת הפרטים האישיים ביותר של האחות, ומאידך גם את העובדה שהם לא שקטו על השמרים והשיבו לאחות בביטויים קשים משלהם.
בנוסף נקבע שגם אם המיילים הגיעו למספר אנשים לא מבוטל, עדיין לא מדובר בתפוצה רחבה למדי כגון פרסום ברשת. על כן קבע השופט כי אין מקום להגדיל את הפיצוי.