שירה: "הוא טען שאני יורדת נמוך"

"ששירה אמורה לדבר גבוה/ כי שירה היא פכפוך מרמז של דכדוך/ של רצון מיוסר לדמם ולגווע". שירה מאת ריטה קוגן

#שִׁירהֲגִירָה

(הַגְדָּרָה עַצְמִית)

— אַתְּ נִרְאֵית לֹא מִפֹּה.

— אַתְּ נִרְאֵית לֹא מִשָּׁם.

— לָמָּה קַר לָךְ? אַתְּ רוּסִיָּה!

— לָמָּה חַם לָךְ? אַתְּ מִיִּשְׂרָאֵל!

— יוּ! אֵין לָךְ מִבְטָא.

— דַּוְקָא יֵשׁ לָךְ מִבְטָא.

— אַתְּ יְהוּדִיָּה? מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים?

— כַּמָּה זְמַן אַתְּ בָּאָרֶץ?

— עֶשְׂרִים שָׁנָה בָּאָרֶץ וְעוֹד לֹא הִתְרַגַּלְתְּ?

— מֵאֵיפֹה הִגַּעְתְּ?

— (אֲנִי מִתְכַּוֵּן — מִשָּׁם)

— (אֲנִי מִתְכַּוֵּן — מִפֹּה)

— שְׂמֹאלָנִית? מוּזָר. אַתְּ רוּסִיָּה!

— יֵשׁ חָבֵר? אֵין? מוּזָר. אַתְּ רוּסִיָּה!

— לֹא תִּזְדַּיְּנִי אִתִּי? לֹא מַתְאִים. אַתְּ רוּסִיָּה.

— הִזְדַּיַּנְתְּ אִתּוֹ? כְּבָר? נוּ בֶּטַח, אַתְּ רוּסִיָּה.

 

#מְאַהֲבִים #מַצְּבֵי מִשְׁפָּחָה וְרוּחַ

(הַבְחָנָה)

רַק כְּשֶׁאֲנִי מְחַבֶּקֶת

גַּב שֶׁל גֶּבֶר

בְּעָמְדֵנוּ עֲרֻמִּים מוּל מַרְאָה,

אֲנִי מְבִינָה שֶׁאֲנִי קְטַנָּה.

בִּשְׁאָר הַזְּמַן

אֲנִי גְּדוֹלָה

מִלְּהָכִיל.

 

#מְאַהֲבִים #גַּם בַּמִּזְרָח אֵין כָּל חָדָשׁ

(נְמִיכוּת)

הוּא טָעַן שֶׁאֲנִי יוֹרֶדֶת נָמוּךְ,

שֶׁשִּׁירָה אֲמוּרָה לְדַבֵּר גָּבוֹהַּ,

כִּי שִׁירָה הִיא פִּכְפּוּךְ מְרֻמָּז שֶׁל דִּכְדּוּךְ,

שֶׁל רָצוֹן מְיֻסָּר לְדַמֵּם וְלִגְוׄעַ.

 

מְשֻׁיֶּפֶת מִלִּים, נְטוּלַת זֻהֲמָה,

שִׁיר שֶׁל בֹּקֶר חָדָשׁ מְאֹהָב לְתִפְאֶרֶת.

כִּי שִׁירָה כְּמוֹ שֶׁלִּי הִיא מִשְׁכַּב בְּהֵמָה

שֶׁיּוֹרֶה מִטְּוַח אֶפֶס לֵחָה שֶׁל עוֹפֶרֶת.

 

כִּי שִׁירָה קִיצוֹנִית, הִיא כְּמוֹ מַקְפֵּצָה

לְתוֹךְ רֶפֶשׁ־אֱנוֹשׁ, בְּלִי תְּנָאִים וּבְלִי פַּחַד.

כִּי שִׁירָה כְּמוֹ שֶׁלִּי הִיא חֲרִיץ הֲצָצָה

יְשִׁירוֹת אֶל הַלֵּב מֵהַחוֹר שֶׁל הַתַּחַת.

 

ריטה קוגן, ילידת סנט פטרבורג שנת 1976. עלתה ארצה בשנת 1990. היא מהנדסת, גרה בתל אביב בחברת חתול מחוסר זנב. זהו ספרה הראשון. שייכת לקבוצת היוצרים של "דור 1.5" - קבוצת כותבים, צעירים-ישראליים דוברי רוסית, שמטרתה להנכיח את הסיפור והתרבות של העלייה הרוסית בשיח הציבורי-ישראלי.