מחקר: דיכאון נובע מליקוי שמיעה - איך נמנעים

מחקר שהתפרסם לאחרונה גילה שליקוי שמיעה קשור לדיכאון בכל גיל. קלינאית תקשורת מסבירה למה בעיות שמיעה מובילות לפגיעות בריאותיות ופסיכולוגיות, ומציעה את הטיפול היעיל

מחקר שנערך לאחרונה בארה"ב ואשר התפרסם בכתב העת JAMA Otolaryngol Head Neck Surg. גילה שליקוי שמיעה קשור לדיכאון בקרב מבוגרים אמריקאים בכל גיל, באופן מיוחד נשים ובגילאים שמתחת ל-70.

 

מחקרים קודמים כבר הצביעו על כך שהן דיכאון והן ליקוי בשמיעה קשורים למגבלות אישיות, חברתיות וכלכליות אולם עד כה טרם נחקר הקשר בין דיכאון לבין ליקוי בשמיעה במדגם לאומי בארה"ב.

 

עוד במדור 60 פלוס:

מחקר מגלה: באיזה גיל אנחנו הכי מאושרים? 

לקרוא ולשמור: המענקים וההחזרים שהמדינה נותנת באשפוז מבוגרים 

הכירו: אלוף העולם בריצה - ישראלי בן 91

 

פחות שומעים - יותר עצובים

המחקר האחרון בדק יותר מ-18,000 גברים ונשים מעל גיל 18. נמצא כי שכיחות הדיכאון בדרגה בינונית עד חמורה בקרב נבדקים בעלי שמיעה מצוינת וטובה היתה 4.9% ו-7.1% (בהתאמה). ואילו בקרב לקויי שמיעה, גם בדרגה קלה, שכיחות הדיכאון בדרגה בינונית הייתה 11.4 אחוזים, ועוד 19.1% עם סימפטומים של דיכאון בדרגה קלה. שיעור הדיכאון היה גבוה יותר בקרב נשים.

 

בנוסף הצביעו מסקנות המחקר על כך ששכיחות הדיכאון גדלה ככל שליקוי השמיעה היה חמור יותר, זאת מלבד בקרב הנבדקים החירשים. כמו כן, הקשר הזה בין דיכאון לבין ליקוי בשמיעה לא התקיים בקרב אותם נבדקים מעל גיל 70, מלבד קשר מובהק שהודגם בין דיכאון לבין ליקוי שמיעה בינוני בקרב נשים מבוגרות מגיל 70.

 

תוצאות מחקר זה תואמות תוצאות מחקרים קודמים בתחום. מחקר נורבגי שהתפרסם בשנת 2004 על יותר מ-50,000 נבדקים בגילאים 20 עד 101 עמד אף הוא על הקשר בין ליקוי בשמיעה לבין דיכאון.

 

מחקר אחר, הולנדי שהתפרסם בשנת 2009 בכתב העת Ear and Hearing דיווח כי ליקוי בשמיעה קשור באופן מובהק לדיכאון בגיל העמידה (40-49). מחקר זה, כמו גם מחקרים קודמים, לא מצאו קשר מובהק כזה בקרב נבדקים בני 50 עד 70. המחקר ההולנדי מצא אף שבקרב קשישים מעל גיל 85 ליקוי השמיעה אף היווה גורם מגן מפני דיכאון.

 

נראה אם כן, שבגילאים שונים ההתמודדות עם קשיים פסיכולוגיים היא שונה בגלל השוני באורח החיים, באחריות החברתית והמשפחתית ובנסיבות החיים.

 

דיכאון גורם למחלות כרוניות

בשנת 2010 התפרסם בכתב העת הבריטי Ageing research reviews מחקר סקירה גדול שנערך בסין שמטרתו היתה להעריך מהן המחלות הכרוניות הקשורות להופעת דיכאון בגיל המבוגר.

 

תוצאותיו של המחקר הצביעו על מספר מחלות כרוניות הקשורות קשר מובהק להופעת דיכאון בגיל המבוגר. ליקוי שמיעה נמצא כאחת הבעיות הרפואיות העיקריות, המהוות גורם סיכון להופעת דיכאון באוכלוסייה מעל גיל 60. מטבע הדברים, ברוב המקרים ההזדקנות כרוכה בקשיים כגון בעיות בריאותיות שונות הכוללות הפחתה ביכולת השמיעה והיכולת הקוגניטיבית ובבידוד חברתי.

 

למה זה קורה?

ההפחתה בכמות ובאיכות הגירוי התחושתי המגיע למוח בשל ליקוי שמיעה משפיעה לרעה בטווח הקצר על התפקודים המוחיים המידיים. בנוסף, היעדר גירוי שמיעתי מספק לטווח הארוך פוגעות אף ביכולות הנוירופלסטיות של המוח, דהיינו היכולות ללמידה ולחשיבה מופשטת ויצירתית, ולמעשה משפיעות על מגוון הפעילות היומיומית של האדם המזדקן. בעיות בתקשורת, בעיות בהשתתפות באינטראקציות חברתיות ובשימור תפקידי מפתח בחברה וכן על היחסים הבינאישיים.

 

הירידה בתיפקודים הללו עלולה לגרום לבידוד חברתי ולירידה במצב הרוח וזהו מעגל של השפעה דו-כיוונית. הירידה בשמיעה פוגעת ביכולות הקוגניטיביות, השפתיות והתקשורתיות, ואלו גורמות להגברת הסגירות והבידוד, מה שמביא לפחות תקשורת ופחות שמיעה של דיבור וכך להתדרדרות נוספת ביכולות השמיעה והחשיבה.

 

כך לדוגמא אדם מבוגר אשר בשל הקושי בשמיעה מפסיק להשתתף בפעילויות החברתיות של מועדון הגימלאים הקרוב למקום מגוריו, מתחיל להסתגר בביתו, חש בדידות שבעקבותיה הוא עלול לפתח דיכאון. הדיכאון עצמו יכול להפחית את הרצון שלו להתערות בחברה, ו"להיות בעניינים" וכך לגרום לו פחות להשתמש במכשירי השמיעה ופחות להשתתף באינטראקציות של שיח דבר שגורם להתדרדרות נוספת ביכולות הקוגניטיביות והתקשורתיות.

 

אבחנו בעצמכם: 11 סימנים לדיכאון

 

אבחון מוקדם וטיפול ימנעו הידרדרות

מה ניתן לעשות? לא להתמהמה עם התאמת מכשירי שמיעה, וכשיש מכשירים, לא להזניח. להשתמש בהם באופן יומיומי, לתחזק אותם ולהגיע לבדיקות וכיוונים במכון השמיעה מעת לעת וכשעולה הצורך.

 

צריך לזכור ולהבין שטיפול בבעיה נקודתית כמו בעיית שמיעה, מונעת שלל סיבוכים של בעיות רפואיות אחרות ושאצל כולנו, ובעיקר בזקנה, הדברים קשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה, במקרה הזה הבחירה היא בין התדרדרות לבין צמיחה ושגשוג בגיל המבוגר.

 

 

הכותבת היא קלינאית תקשורת בשטיינר –סונובה ישראל