השאלה היומית: האם החלטת נתניהו להגביל את זמן הנאומים בישיבות ממשלה נכונה?

קראו את שתי הדעות המנוגדות ובסוף תוכלו להצביע: מי צודק לדעתכם?

הגיע הזמן לתמצת

נחמה דואק

 

ישיבות ממשלה אינן אמורות להיות מועדון ויכוחים או זירת ברברת בלתי נגמרת. ישיבות הממשלה אמורות לעסוק בעיקר ולא בטפל. הן אמורות להעלות לשולחן הדיונים נושאים, שמטרתם אחת — כיצד לעשות לנו, האזרחים, את החיים טובים יותר, ובטוחים יותר.

 

בעבר סיפר לי אחד משרי הממשלה שאינו מבין מדוע יש שרים, שמתבטאים בנושאים שאינם בתחום אחריותם, סמכותם או ידיעתם. עוד אמר, שלא אחת דברי הסרק שנשמעים מביכים כל כך, שהוא מבקש לקבור את עצמו עמוק בתוך כורסת עור הצבי.

 

בישיבות הממשלה צריכים השרים לקבל סקירות מלומדות מגורמים מקצועיים, לשאול שאלות הבהרה, להעיר הערה עניינית. בשום אופן אין להפוך את הבמה הזאת להשתלחות בגורמי המקצוע, בהארכת זמן מיותרת ובבזבוז זמן יקר שבו על השרים בעצם לשבת במשרדיהם ולטפל בדברים שהם אמונים עליהם.

 

לכן, טוב עשה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהביא אתו שעון עצר לישיבת הממשלה ודרש מן השרים לדבר רק שלוש דקות על הנושא שהועלה לדיון. טוב יהיה אם רק שרים שמבינים בנושא מסוים יביעו את דעתם. שילמדו לעומק את הדברים ושלא יעסקו באיך ייראו כאשר ייפתחו הפרוטוקולים בעוד 50 שנה. וטוב עוד יותר יעשו השרים אם ילמדו את יסוד התמצות של הרמב"ם, ויגידו את דעתם בקצרה ולעניין בלי התפלספויות מיותרות. לא על כל נושא חייבים להביע דעה. לא בכל עניין יש להתערב. לעיתים יפה השתיקה. איש עוד לא הצטער על מילה שלא אמר ולעיתים מצטערים מאוד על מילים שנאמרות.

 

עכשיו ראש הממשלה צריך להתכונן שהגימיק הזה יעלה לו ביוקר, גם בתוכניות הסאטירה אבל גם בשלל גימיקים שכעת ירשו לעצמם חברי הכנסת לעשות במליאה. כי אם ראש הממשלה מרשה לעמו להביא "עזרים טקטיים" כדי להעביר את המסר שלו, גם להם מותר.

 

צריך לשמוע ולהקשיב

יקיר אלקריב

 

ישיבות ממשלה, ישיבות בכלל, הן עניין מדכדך, משעמם, ומיותר לעיתים קרובות. אחרי הכל, אף החלטה חשובה באמת, עסקית או ביטחונית, אינה מתקבלת בפורום שיש בו יותר משלושה או ארבעה אנשים. וגם אז, אחד מהם בדרך כלל הוא המחליט, וכל השאר מקשיבים, ונאלצים להסכים בחירוק שיניים עם ההחלטה, שגם היא מצידה תתגלה בדרך כלל כשגויה.

 

אבל ישיבות ממשלה הן עניין שונה. כל אחד מהשרים מגיע אליהן מהעולם שלו, כשהוא עמוס תוכניות ורשמים. אם רק תינתן לו ההזדמנות, הוא יוכל לדבר במשך שעות באוזני ראש הממשלה, או הנוכחים האחרים. אחד מתפקידיו — אמנם הפחות נעימים — של ראש הממשלה, הוא להקשיב לכולם ולהבין את כולם. אחרי הכל, חופש הדיבור אינו מוגבל רק לאזרחים. גם לשרים, וגם לשרים פטפטנים, מותר ליהנות ממנו.

 

ראש הממשלה בישראל אינו ניפגש עם השרים שלו על בסיס קבוע. ואם יבקשו פגישה אישית עימו, רוב הסיכויים שיידחו. נותר להם רק לנסות לתפוס אותו בכנסת, ולהחליף איתו מילה. ישיבות הממשלה הן הסיכוי היחיד שלהם לקבל את תגובתו לרעיונות והצעות שלהם. אם הוא מאשר, ולו גם במנוד ראש, הם רצים קדימה. ואם הוא מעקם את אפו, התוכנית נגנזת.

 

שלוש הדקות שהקציב נתניהו לשריו בישיבות הממשלה, הן כנראה הביטוי האותנטי ביותר להערכה האמיתית שהוא רוחש להם, ולחוסר הסבלנות שלו כלפיהם. בהתחשב בטיבה של הנבחרת, קשה להאשים אותו. מצד שני לא ייתכן שהכל יהיה אישי, בלי שום פרוטוקול שיגן על השרים מפני שרירות ליבו. אחרי הכל, יש פה גם מדינה לנהל, וכדי לעשות זאת אין ברירה: צריך לדבר, ולשמוע ולהקשיב.

 

ויש גם תמיהה: נתניהו, מלבד היותו ראש הממשלה, אוחז כיום בארבעה תיקים. לפי החישוב החדש מותר לו לדבר 15 דקות. האם הוא יעמוד בכך?

 

 

 

תוצאות הסקר האחרון:

האם מינוי רן ברץ לתפקיד ראש מערך ההסברה הלאומי ראוי?

 

כן — 34% הסכימו עם בן–דרור ימיני

לא — 66% הסכימו עם אריאלה רינגל הופמן