שירה: "הם מבקשים שיהיה שקט"

"כשהם רואים אמנות/ כשהם פותחים סוכריה/ כשהם יושבים בבית ערבי/ כשהם פותחים חלון/ בלילה יש רוח טובה". שירה מאת עדי קיסר

החוש השישי

קֹדֶם כֹּל לִסְגֹּר עֵינַיִם.

אַחַר-כָּךְ לִתְפֹּר בְּחוּט וּמַחַט

אֶת הָרִיסִים

וְאָז מִיָּד לִסְתֹּם אֶת הָאַף מֵהָרֵיחַ

לִסְגֹּר שׁוּרַת שִׁנַּיִם

עֶלְיוֹנָה עַל תַּחְתּוֹנָה

וְאַחַר-כָּךְ גַּם אֶת הַשְּׂפָתַיִם

אַחַת עַל הַשְּׁנִיָּה

לִדְחֹף לֶחֶם לָאָזְנַיִם

לִנְעֹל אֶת הַיָּדַיִם

לַחְסֹם אֶת הָרַגְלַיִם

לְהַדְבִּיק מִפְרָקִים

לְכַוֵּץ אֶת הַתַּחַת

לֶאֱטֹם אֶת הַלֵּב

וּכְשֶׁיָּבוֹאוּ לִשְׁאֹל

אוֹתָנוּ

אֵיפֹה הֱיִיתֶם

נַגִּיד שֶׁאֲנַחְנוּ

לֹא יָדַעְנוּ

וְזֶה לֹא קָרָה

בֶּאֱמֶת.

  

מדעי הרוח

*לפט פרקר

 

רָאִיתִי בְּתוֹךְ בַּיִת עֲרָבִי

בִּירוּשָׁלַיִם

בֵּין אֲבָנִים כְּבֵדוֹת

גָּרִים סוֹצְיָאלִיסְטִים

פְּעִילֵי זְכֻיּוֹת אָדָם

שֶׁלָּמְדוּ מַדְּעֵי הָרוּחַ

וְקוֹרְאִים

דרידה ובודלר

יֵשׁ לָהֶם מָנוּי לַסִּינֶמָטֶק

אֶפְשָׁר לָלֶכֶת מטלביה בָּרֶגֶל

בַּלַּיְלָה יֵשׁ רוּחַ טוֹבָה

הֵם רוֹאִים רֶטְרוֹסְפֶּקְטִיבָה

שֶׁל ויטוריו דה סיקה

(גּוֹנְבֵי הָאוֹפַנַּיִם)

הֵם נִכְנָסִים לָאוּלָם

יֵשׁ לָהֶם כִּסֵּא קָבוּעַ

הֵם אוֹמְרִים לָךְ – סְלִיחָה

זֶה הַכִּסֵּא שֶׁלִּי

הֵם פּוֹתְחִים עֲטִיפָה שֶׁל סֻכָּרִיָּה

הֵם מְבַקְּשִׁים שֶׁיִּהְיֶה שֶׁקֶט

הֵם מְבַקְּשִׁים שֶׁיִּהְיֶה שֶׁקֶט

כְּשֶׁהֵם רוֹאִים אָמָּנוּת

כְּשֶׁהֵם פּוֹתְחִים סֻכָּרִיָּה

כְּשֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּבַיִת עֲרָבִי

כְּשֶׁהֵם פּוֹתְחִים חַלּוֹן

בַּלַּיְלָה יֵשׁ רוּחַ טוֹבָה

 

וזרח הירח

פַּעַם בְּשָׂדֶה פָּתוּחַ

כְּשֶׁכּוֹכָבִים נָפְלוּ

לֹא בִּקַּשְׁתִּי מִשְׁאָלוֹת

הִסְתַּכַּלְתִּי עַל הַיָּרֵחַ

וְקִוִּיתִי שֶׁיִּגְמֹר אֶת הַחֹדֶשׁ

פַּעַם בָּרְחוֹב

שָׁמַעְתִּי אָדָם מְדַבֵּר

לְמַכְשִׁיר טֶלֶפוֹן בָּרְחוֹב

הוּא אָמַר

אֲנִי מְשַׁלֵּם לָכֶם כֶּסֶף

אָז לָמָּה אֲנִי צָרִיךְ לִסְבֹּל?

וְהֵבַנְתִּי אֶת כֹּל מָה

שֶׁהָיָה צָרִיךְ.

 

פַּעַם בַּחֲלַל

אֲנָשִׁים רִחֲפוּ

תָּקְעוּ דְּגָלִים

צָעֲדוּ צְעָדִים

גְּדוֹלִים לָאֱנוֹשׁוּת

(אֲבָל אַף לֹא אֶחָד

לֹא נוֹתֵן אֶת הַדִּין

עַל הַנְּטוּעִים בָּאֲדָמָה

עַל הָעֵינַיִם הָרְעֵבוֹת

הַלֵּב הַמְּקַרְקֵר

הַלָּשׁוֹן הַקְּרוּעָה

קְלִפּוֹת בְּנֵי אָדָם)

 

פַּעַם בְּתוֹךְ הָרַעַשׁ

שָׁמַעְתִּי אָדָם

מְדַבֵּר לְיָרֵחַ

וְהֵבַנְתִּי אֶת כֹּל מָה

שֶׁהָיָה צָרִיךְ.

 

שירים אלו לקוחים מתוך ספר בכתובים. עדי קיסר היא משוררת, מייסדת קבוצת "ערס פואטיקה", וזוכת פרס ברנשטיין לשירה.