התגובה האינסטינקטיבית של רובנו, כשאנחנו רואים עכביש, היא לדרוך עליו. או לצרוח. אחרי הכל ארכנופוביה (פחד מעכבישים) היא אחת הפוביות הנפוצות ביותר בעולם. אבל כשעלא יונס נתקל בעכביש, כמו גם בנחש או בכל זוחל וחרק אחר, הוא דווקא מתקרב, שולף את המצלמה ומתעד מקרוב. מאוד מקרוב.
יונס, בן 34, נשוי ואב לשני ילדים מכפר עארה, הוא בכלל רופא שיניים, די מוצלח על פי הטענות. למרבה הפלא, יש קשר ישיר בין מקור פרנסתו לבין התחביב שלו. "זה התחיל כשקניתי מצלמה עם עדשת מאקרו עבור צילומי השיניים", הוא מספר. "כשרציתי ללמוד להשתמש במצלמה, פניתי לחבר שהציע לי להצטרף אליו לצילומי מאקרו. הצטרפתי אליו לכמה שעות ומאותו רגע, לפני חמש שנים, נדלקתי על הקטע ונתפסתי בזה".
מה כל כך תופס ביצורים האלה?
"אלה החיים הקטנים שלידנו. הם מעניינים, גם מבחינת המראה וגם מבחינת ההתנהגות שלהם. מעניין לגלות אותם, ובעיקר – ואלה דברים שקשה לראות בעין. דרך העדשה של המאקרו אני יכול לראות וגם להראות לחברים. זה תמיד מפתיע אפילו אותי".
הפער בין תחושת הגועל, לבין היופי היחסי שלהם בתמונות?
"גם בעיניי יש כאלה שהם עדיין מכוערים, אבל העיקרון זהה. העניין הוא שברגע שהתחלתי לקרוא עליהם ולצלם אותם, הפסקתי לפחד. זה גם משל לחיים. כשאתה מכיר מישהו אתה מפסיק לפחד. כשאתה מפסיק לפחד, אתה גם מפסיק לנסות להרוג את מי שאתה מפחד ממנו. בקבוצת הצילום שלנו יש ערבים ויהודים, ימנים ושמאלנים. אנחנו מדברים גם פוליטיקה, אבל לדעתי בגלל שכולנו מכבדים את החיים, זה מאפשר לנו גם לכבד אחד את השני".
תמונות נוספות בעמוד הפייסבוק "עולם המקרו של עלא יונס"