מלחמת דיירים: תמ"א 38 תחסום לנו את הנוף

בית משותף ברחוב האילנות בחיפה מחולק לשני אגפים - קדמי ואחורי. שתי הקבוצות הדיירים התקוטטו בבית המשפט סביב הרצון לשדרוג המבנה

מערכת PsakDin פורסם: 19.11.15, 18:23

מה עושים כאשר בית משותף מחולק לשני מבנים מוגדרים ודיירי כל אחד מהם מושכים לכיוון אחר? דיירי בניין ברחוב אילנות בחיפה, המחולק בפועל לשני מבנים, הגיעו להליך משפטי על רקע רצונה של אחת הקבוצות לבצע תמ"א 38 לחיזוק ושדרוג הבניין. בית משפט המחוזי קבע לאחרונה כי למרות הפרדה מסוימת בין שני המבנים, אלה המעוניינים ביישום התוכנית יצטרכו להשיג רוב מדיירי שני החלקים גם יחד.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

דיירי בית משותף ברחוב אילנות בעיר, המורכב משני מבנים – קדמי ואחורי - הסתכסכו בשל רצונם של דיירי המבנה האחורי לערוך שינויים תכנוניים ולחזק אותו מפני רעידות אדמה בהתאם לתמ"א 38. דיירי המבנה הקדמי טענו שהתוכנית של שכניהם, המבקשים להוסיף דירות מעל לגג, תגרום לחסימה מוחלטת של הנוף, האור והאוויר שכיום הם נהנים מהם.

 

בין שתי קבוצות הדיירים התנהלו הליכים משפטיים ותכנוניים שונים עד שבאוגוסט 2013 אישרה הוועדה המחוזית את קומת הגג. דיירי המבנה הקדמי לא השלימו עם ההחלטה והגישו באמצעות עו"ד גיא סיוון תביעה למפקחת על רישום המקרקעין בחיפה.

 

לטענתם, הם לא מתנגדים לעצם עבודות החיזוק אלא רק למתכונת שהוצעה, שתגרום לפגיעה בלתי סבירה ובלתי מידתית בזכויותיהם הקנייניות וביכולת שלהם ליהנות מדירותיהם, ואף תפגע בערך הדירות. הם הוסיפו שמאחר ששני המבנים הם בית משותף אחד, אין כרגע לדיירי החלק האחורי את הרוב הדרוש לתמ"א 38.

 

המפקחת ביקרה במקום ולאחר ששמעה מומחים שונים החליטה לקבל את התביעה ולאסור על דיירי המבנה האחורי לבצע את התוכנית במתכונת הנוכחית. היא הסכימה עם הגישה שלפיה שני המבנים הם בית אחד וציינה כי דיירי המבנה האחורי עדיין יכולים לבצע את התוכנית אם רק ישנו אותה.

 

דיירי המבנה האחורי החליטו לערער על ההחלטה ופנו באמצעות עו"ד יהודה מלאך לבית המשפט המחוזי בחיפה. לטענתם המפקחת טעתה בפרשנות חוק החיזוק, ויש לראות את המבנה האחורי כבית נפרד. במצב כזה, יש להם רוב התומך בתכנית הנוכחית. המשיבים ביקשו באמצעות עו"ד יצחק בן חיים שלא להתערב בהחלטת המפקחת.

 

השופטת ברכה בר-זיו בחנה את סעיף 11 לחוק החיזוק – שבתנאים מסוימים מאפשר להתייחס למבנה אחד מתוך בית מורכב כבית משותף בפני עצמו – והחליטה שאינו חל במקרה הזה. היא התייחסה לדברים שכתבה המפקחת לאחר שביקרה במקום, שמהם אפשר להבין כי אם התוכנית תאושר תיגרם למשיבים פגיעה משמעותית ביותר שאפילו המפקחת התקשתה לתאר.

 

מכאן שכדי לבצע את התוכנית של דיירי המבנה האחורי, עליהם להשיג רוב משני המבנים – וזאת לא הצליחו לעשות.

 

לבסוף נדחה הערעור כך שהתוכנית הנוכחית לחיזוק המבנה לא תצא לפועל. השופטת שושנה שטמר והשופט עדי זרנקין הסכימו לפסק דינה של השופטת בר זיו. המערערים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.