פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
בני הזוג נישאו ב-1990 ולימים נולדו להם ארבעה ילדים. ב-1999 עלו הנישואים על שרטון ובית הדין הרבני חייב את האישה לקבל גט מבעלה, אולם בפועל הצדדים חזרו לשלום בית והמשיכו לחיות יחד. ב-2005 שב הבעל ופתח את התיק מחדש, אולם בשל תביעת רכוש שהגישה האישה (ונדחתה), הושלמו הגירושים רק ב-2015.
בשלב הזה הגיש הגרוש תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בדרישה לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לו בשל סרבנות האישה, שהגיעו להערכתו ל-350 אלף שקל. לטענתו אשתו לשעבר מנעה ממנו את הגט במשך יותר מ-14 שנה כדי לכפות עליו לוותר על זכויותיו הרכושיות, תוך שהתעלמה לחלוטין מהחלטות בית הדין הרבני.
לטענתו התנהלותה מנעה ממנו להינשא לבת זוגו הנוכחית ולבנות תא משפחתי חדש, ובכך נגרמו לו נזקים כלכליים ונפשיים, עליהם הוא דורש פיצוי.
השופטת אסתר ז'יטניצקי-רקובר ציינה שסרבנות גט היא תופעה חברתית פסולה הפוגעת בחירות ובכבוד של בן הזוג הכבול כבן ערובה. במקרה זה, הוסיפה, מרגע שבו נדחו כל תביעותיה, היה עליה לקבל את הגט.
עם זאת קבעה השופטת ז'יטניצקי-רקובר שהתובע לא הוכיח שנגרמו לו נזקים כלכליים ממשיים, ולכן הסכימה לקבל רק את תביעתו לנזקים נפשיים: "עצם 'כבילתו' לנישואים שאינו חפץ בהם, מהווה פגיעה באוטונומיה שלו, פגיעה שהוכרה כנזק בר פיצוי".
כשניגשה לקבוע את גובה הפיצוי הסבירה השופטת שלדעתה פרק הזמן המצדיק פיצוי הוא החל מיום מתן פסק הדין ששלל את כל תביעות האישה ועד ליום שבו התגרשו הצדדים בפועל, היינו כשלוש שנים. אולם היא לקחה גם בחשבון את העובדה כי בתקופה זו האישה סבלה מבעיות נפשיות ואת העובדה כי בזמן הזה התובע גר עם בת זוגו.
משכך קבעה השופטת כי האישה תפצה את בעלה לשעבר ב-60 אלף שקל, שאליהם יתווספו גם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 שקל.