"זה כבר מובן מאליו. מגיל מסוים, בנות רוקדות בחושך"

ההקצנה האחרונה בחלקים מהחברה הדתית־לאומית קיבלה שלשום עוד ביטוי בוטה באירועים של בני עקיבא: הבנים רקדו באור, הנערות הצעירות בחושך. בתנועת הנוער מסבירים שזו הבחירה של ההורים, ואלה מצידם טוענים שאין להם ממש ברירה

זה אמור להיות רגע השיא בשנת הפעילות של חניכי ומדריכי בני עקיבא: שבת הארגון. כמו בכל תנועת נוער, אחרי חזרות ותכנונים, לחשושים ושמועות, נחשף שם השבט החדש שנכנס לשכבה הבוגרת, וכל אחד מהשבטים הצעירים מתקדם עוד שלב. כחלק מיום ההולדת הארגוני, כל שבט מעלה הופעה מול ההורים הגאים.

 

אבל בלא מעט סניפים של בני עקיבא, בעיקר ביישובים ביהודה ושומרון אבל גם בכמה סניפים עירוניים, יש הורים רבים שלא יוכלו לזהות את בנותיהם על הבמה. כחלק מתהלך ההקצנה בחברה הדתית לאומית, שהביא לפיצול בין דתיים לאומיים לבין אלו המכונים חרד"לים, נראו במוצאי השבת מחזות שלקוחים מעולם הצנזורה החרדי: חושך מוחלט, ורק סטיקלייטים זזים על הבמה. את הבנות לא ניתן היה לראות או לזהות.

 

עבור רבים מאותם הורים, הייתה זו תזכורת נוספת לתהליך שרבים מהם מתנגדים לו. התמונות והתגובות בפייסבוק לא איחרו להגיע. "הלוואי שהייתי יכולה להישבע שכשזאת תהיה הבת שלי, אני אשבור את האולטרה סגול באמצע ההופעה", כתבה רויטל, אמא לילדה בבני עקיבא, בפוסט שזכה לתגובות רבות ועורר דיון. "הלוואי שהייתי יכולה להישבע שאני אשכנע אותה לא ללכת לבני עקיבא יותר לעולם. הלוואי שהייתי יכולה להישבע, אבל כנראה אני אעמוד שותקת מול הילדה שרק תרצה להיות חלק מהחברות שלה ולרצות את המדריכה שלה. ואני בטח אהיה בקהל, כי היא תתחנן כל כך שאני אגיע. ואני אשב שם ואבכה. אבל, אני נשבעת, שאחרי שנחזור הביתה, אני אוכל לה את הראש עד שאני אמות, ואני אחפור לה עד שהיא תבין עד כמה זה חולה, ומעוות, ופסול. לא תשכנעו אותי שילדות שרוקדות זה מיני. לא תשכנעו אותי שמשהו במסר הזה, שרגע אחד את מקסימה ובואי נצלם אותך לסבתא עם החצאית בלט הזאת ורגע שני – חושך הוא משהו שאני יכולה לחיות איתו".

 

 

 

מה פה לא צנוע?

"דרישת שלום משוהם", כתבה אמא לחניכה בבני עקיבא, שפירסמה תמונה שבה נראים כמה אורות מעומעמים מרצדים. אם תסתכלו בזכוכית מגדלת על התמונה הזו, תוכלו לראות, אולי, ידיים קטנות מחזיקות את האורות הצבעוניים האלו.

 

התגובות לתמונה חושפות שותפות גורל עגומה בין הורים לחניכות צעירות בתנועת הנוער הדתית, שנאלצות לרקוד בחושך, שאיש חלילה לא יתגרה. "הנה הבת שלי בראש הפירמידה", כתב אב לחניכה, וצירף לתגובתו ריבוע שחור, מצחיק־עצוב. "ההופעות בחודש ארגון הן משיאי הפעילות השנתית שלנו", מספרת חניכה ומדריכה לשעבר מירושלים. "השיא הוא הופעות שכל שבט מעלה מול כל ההורים והאחים, ולרוב מדובר בריקוד. עם הבנים אין שום בעיה, הם רוקדים ועושים מה שהם רוצים. עם הבנות זה קצת יותר בעייתי. הבנות הצעירות, מכיתה ג' ועד ו' – רוקדות בדרך כלל ברוב הסניפים. אבל כשהן מגיעות לגיל מצווה ומתחילות להתפתח, תמיד צצה השאלה איך להפוך את זה ליותר צנוע, כאילו שיש משהו לא צנוע בילדה בת 12 שרוקדת".

 

אחד מהפתרונות ל"בעיה" הזו, הוא פשוט לרקוד בחושך. "לפעמים הבנות לובשות כפפות לבנות ומאירות עליהן באור אולטרא סגול, ולפעמים הם מחזיקות מקלות זוהרים, ורוקדות איתם", היא ממשיכה. "אני עשיתי את זה בתור חניכה, חניכות שלי עשו את זה כשהייתי מדריכה, וזה תמיד נראה לי מובן מאליו, בנות מגיל מסוים רוקדות בחושך. רק כשהייתי שליחה בסניפי בני עקיבא בעולם, וראיתי בנות שלוקחות חלק ורוקדות ואפילו, רחמנא ליצלן, אומרות דבר תורה מול הבנים – דבר שאצלינו לעולם לא היה עובר – הבנתי שאפשר גם אחרת. היום אני יודעת שאת הבת שלי אני לא אשלח למקום שיתייחס אליה כאל משהו שצריך להסתיר".

 

דפנה עציון, דווקא אמא לחניך בתנועה, לא אהבה את מה שראתה במוצאי שבת. "ההופעות היו יפות", היא אומרת. "אבל הפריעה לי העובדה שחברות מהסניף, בנות הגיל של הבן שלי, הופיעו בחושך. כאילו שההלכה חד־משמעית אומרת שאסור להן להופיע באור בפני גברים. זה לא נכון וזה לא מתאים לאופי של רוב ההורים. במהלך השנה האחרונה התלוננתי בפני מזכ"ל התנועה דני הירשברג על ההפרדה בין בנים לבנות, והוא הגיע אליי הביתה לפגישה עם חלק מהורי הסניף והבהיר באופן חד־משמעי שתנועת הנוער בני עקיבא היא תנועה מעורבת לבנים ולבנות לכתחילה, היה קשוב מאוד והציע להיפגש עם הקומונרית ועם המדריכים. גם בנושא ההחשיכה אני בטוחה שהוא יהיה פתוח מאוד ויגיד שאופי הריקוד נגזר מאופי ההורים שבסניף. אצלנו זה לא קורה, וחייבים לערוך בירור פנימי רציני כדי לגלות מה הגורם לתופעה.

 

 

"התופעה הזאת", אומרת דפנה, "לא מאפיינת רק את בני עקיבא אלא את המגזר כולו. במקרים רבים אנחנו מתבקשים להתחשב במי שמחמיר על עצמו יותר, אבל דווקא בתנועת נוער כמו בני עקיבא צריך לשמר את אופי התנועה, ויש מספיק תנועות נוער אחרות שהן יותר חרדליות כמו עזרא או אריאל", היא אומרת. "תנועת הנוער בני עקיבא צריכה להקפיד בפסקי הלכה הקשורים לכבוד הזולת וערכים הומניים, ולא להחמיר בהלכות העוסקות בצניעות החיצונית".

 

עניין פוליטי

 

גם בתנועת הנוער עצמה מודעים להקצנה הדתית שעוברת על המגזר, אם כי ברוב המקרים ניכר שהם אינם מנסים להתערב או לכוון ונותנים להורים – לרוב המקפידים יותר – לתת את הטון. "למרות שלא תמיד זה צף, עיקר הדיון מתנהל בתוך הציבור שלנו", אומר אב לילדה משוהם, שלא ממש נהנה מהמופע היצירתי. "כבר לא מעט שנים שיש תהליך של הקצנה דתית, בעיקר בכל מה שנוגע לצניעות. יש במגזר קבוצה, שהיא כבר לא קטנה, שהלכה למעשה חיה כמו החרדים, ואפילו יותר בקיצוניות. ויש קבוצה אחרת, שנתפסת כמתירנית יותר. בני עקיבא הייתה לאורך שנים תנועה פתוחה, מעורבת, ובחלק גדול מהסניפים זה כבר לא כך. התמונה של הבנות בחושך רק הציפה את זה שוב".

 

חברת הכנסת רחל עזריה (כולנו) היא בוגרת התנועה ומשתייכת לפלג הלא חרד"לי בציבור הדתי לאומי, וגם היא חווה את ההקצנה. "הייתי מדריכה בבני עקיבא מכיתה י' ועד יב' ותמיד עשינו הכל ביחד, בנים ובנות", היא מעידה. "זאת הייתה ההזדמנות למפגש נורמלי בין המינים אחרי בית הספר, שכמובן היה נפרד. למרות שהיה דיון אידיאולוגי 'האם ראוי להפריד בין בנים לבנות בסניף', עדיין היה מובן מאליו שבנים ובנות עושים ביחד הכל – שרים, רוקדים ומטיילים. בתחילת שנות ה־80' קמה תנועת הנוער החרדית־לאומית אריאל, שם ההפרדה היא ברירת המחדל, ולאט לאט הציבור הזה התחיל לצבור הרבה כח פוליטי ולדרוש שבני עקיבא יתאימו את עצמם לרוח ההלכה, ומי יכול להתנגד לדרישה כזו? אז התחילו להפריד סניפים, למנוע מבנות לשיר, להפריד בין קבוצות בטיולים, ועכשיו זה כמעט הסטנדרט. כשהפרדה בין בנים ובנות נעשית כדי להעצים את הבנות ולתת להן מקום מעצים – זה דבר מבורך, אבל נדמה שכאן ההפרדה היא תמיד לרעת הבנות, תמיד מקטינה אותן ומעלימה אותן על חשבון הבנים, וזה כואב, כי הרוב הדומם לא מעונין בהפרדה הזו, יש התחשבות במיעוט שמכתיב את הטון".

 

 

אמא לחניכה באחד הסניפים הגדולים בארץ, מסכימה. "יש מיליון נושאים שאפשר וצריך להתחזק בהם, אבל רק על חשבון הבת שלי מתחזקים", היא אומרת. "לא נראה שזה מגיע ממקום ערכי, אלא להפך, ממקום שסותר את הערכים המקוריים של בני עקיבא. אם המקום היחיד שמתחזקים בו הוא המקום שפוגע בחניכות – סימן שמשהו לא כשורה, וחובה עלינו כאמהות לעשות בדק בית עמוק, מאיפה מגיעה התפיסה החולנית שגוף של ילדה צעירה הוא אובייקט מיני. הקומונרית אמרה לי שזו תגובת נגד לחברה הכל כך מינית שבנות חיות בה. אני לא קונה את זה, אני חושבת שלהפך, זה מגיע בדיוק מאותו מקום שתופס בנות כאובייקט מיני, רק שבמקום לחשוף מכסים אותן. זה צד שונה של אותו מטבע".

 

נעמה, אם לחניך בבני עקיבא מאירה בעיה נוספת בעיניה בהתנהלות של הארגון מול חניכות. "בתקופה של אמא שלי בבני עקיבא, הבנים והבנות אפילו שחו ביחד", היא אומרת. "בתקופה שלי הלכנו יחדיו במסלולים – הבנים נכנסו קודם ורק אז הבנות, כדי שלא יצא וחלילה נשחה יחד. ועכשיו יש עוד הקצנה. זה הולך ומקצין מדור לדור. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו להדרת נשים ולהחפצה שלהן. אף אחד לא אומר לילדים זאת בפירוש, אך זה מחלחל לתודעה ואלו הנורמות שמתקבעות".

 

מזכ"ל בני עקיבא, דני הירשברג, אמר בתגובה: "לבני עקיבא יש 380 סניפים שבהם פועלים יחדיו כ־70 אלף בנים ובנות בצניעות ובטבעיות. צובעים יחד קירות, שרים, מדגלנים, יוצאים לטיולים ומחנות לומדים, מתנדבים ובעיקר מתחנכים בשמחה. בני עקיבא היא המקום האחרון בציונות הדתית שבו בנים ובנות פועלים יחד, כן, בצניעות ואיננו מחביאים זאת. לצערי יש מי שלא מפסיקים לנגח את תפישת עולמנו, מכאן ומכאן. במוצאי שבת הארגון התקיימו מפקדים והופעות, שבהם השתתפו בנים ובנות באופן שבו הסניף והקהילה שבה הוא פועל בחרו לקיים את האירוע. זו כוחה של התנועה, המכילה מגוון עצום של קהילות וגוונים ביישובים, קיבוצים, ערים ושכונות. בני עקיבא לא קיבלה החלטה להשתמש בהופעות באולטרה סגול והיא תמשיך לאפשר לכל קהילה לקיים את הדיון ולקבוע את אורחות חייה". •