הלב נקרע

מרוב התרגשות לא הצליחה מעיין אלמו בת ה־13 להירדם בלילה שלפני הטיול השנתי הארוך הראשון בחייה • בבוקר היא איחרה להגיע לבית־הספר וגילתה שהאוטובוסים כבר יצאו בלעדיה • אביה החזיר אותה הביתה, הכין לה אוכל, היא נכנסה לחדרה — ותלתה את עצמה • "למעיין היה לב גדול, ותמיד היה חיוך על פניה. מי היה מאמין שזה מה שיקרה", ספדו חברותיה

מעיין אלמו בת ה־13, תלמידת כיתה ח' בחטיבת הביניים שז"ר בכפר־סבא, חלמה על הטיול השנתי בעין־גדי. לילה לפני הטיול היא לא הצליחה להירדם בגלל ההתרגשות. אלא שהכמיהה הפכה לטרגדיה: מעיין איחרה לטיול, הכיתה יצאה בלעדיה — והיא התאבדה.

 

זה היה הטיול הגדול הראשון שאליו הייתה מעיין אמורה לצאת. שלשום בלילה היא נתקלה בבעיה ושלחה למחנכת שלה אס־אם־אס: "אין לי תיק קטן לטייל איתו במהלך היום, רק תיק גדול, שבו אני לוקחת את כל החפצים. מה לעשות?" המחנכת, שמאוד אהבה את מעיין, כתבה לה חזרה: "אין שום בעיה. אני אביא לך תיק. תבואי ותיהני. הכל יהיה בסדר".

 

מעיין נרגעה. "היא כל כך שמחה לקראת הטיול הזה", משחזר אביה, גלעד.

 

שעת ההתכנסות לקראת היציאה לטיול נקבעה לשש וחצי בבוקר. שאר התלמידים הגיעו לבית־הספר, העמיסו את האוטובוסים, אך מעיין לא הייתה שם. צוות בית־הספר ניסה שוב ושוב להשיג את הוריה של מעיין בסלולרי של אמה, אורית, ובבית המשפחה, אך איש לא הגיב. בשעה 7:30 יצאו האוטובוסים דרומה, בלי מעיין.

 

כשהילדה בת ה־13 הגיעה לבית־הספר יחד עם אמה, כשתיק גדול על כתפיה, אף אחד כבר לא היה שם. "אני החזרתי אותה הביתה", מספר גלעד. "עברתי במקום עם רכב ההסעות שלי ואספתי אותה. בדרך היא סיפרה לי שההסעה כבר נסעה ושהיא פיספסה את הטיול. הבאתי אותה הביתה, הכנתי לה משהו קל לאכול, תה לשתות, ואז ירדתי לחצר לסדר משהו במכונית שלי".

 

ואז אירעה הטרגדיה. "הבן הבכור שלי, אבי, שהיה בבית, צעק אליי: 'אבא, אבא, תגיע, קרה משהו נורא למעיין'. רצתי לשם וגיליתי מחזה מחריד: היא תלתה את עצמה בחדר השינה שלה", מספר גלעד. "הזעקנו מד"א, הם הגיעו מהר מאוד, ניסו לסייע, עשו החייאה, אבל המצב היה קשה מאוד. הגענו לבית־החולים מאיר, ואחרי כמה דקות הרופאים הסבירו לנו שהיא נפטרה".

 

עם היוודע דבר האסון נהרו חברים ובני משפחה לביתה של מעיין. "זה אסון שאי־אפשר לקלוט אותו", אמרו קרובים בדמעות, "איך נערה בת 13 מחליטה ככה להיפרד מהחיים? תלמידה טובה, חייכנית, שעזרה בגידול אחיה הקטנים. כל התלמידים והמורים אהבו אותה. זה בלתי נתפס".

 

לדברי משפחתה וחבריה לספסל הלימודים, לא היו סימנים מקדימים לטרגדיה. כולם תיארו את מעיין כילדה מלאה שמחת חיים, שמעולם לא שידרה סימני מצוקה. "אנחנו לא מעכלים שאסון כזה פקד אותנו", אומר גלעד, "ילדה כל כך טובה, שתמיד עזרה וסייעה לכולם, שמה קץ לחייה. מי יודע למה, מה הציק לה. אבי, הבן הבכור שלנו, שראה אותה תלויה, וגם אני, מתקשים לעכל את מה שראינו. אני לא יודע אם נתאושש מהמראה הזה".

 

לבני המשפחה חמישה ילדים מלבד מעיין, בני 20, 18, 15, 8 ותינוק בן שנתיים. מנכ"לית עיריית כפר־סבא ואנשי השירות הפסיכולוגי ושירותי הרווחה בעיר היו צמודים אתמול במשך שעות ארוכות לבני המשפחה האבלים וסייעו בעיקר לאמא, שהייתה שבורה לגמרי מהאסון. אתמול בערב ביקר בבית המשפחה ראש העירייה, יהודה בן־חמו, והבטיח: "קיבלנו את הידיעה בצער רב. מדובר בילדה מאושרת, חיונית ומקובלת ממשפחה ערכית, טובה ומוכרת. נעמוד לרשות המשפחה ונסייע בכל דבר".

 

לאחר התייעצות עם משרד החינוך החליט צוות בית־הספר להמשיך בטיול השנתי, אך לשנות את מתכונתו. התלמידים כונסו, ופסיכולוגים שנשלחו לדרום בישרו להם כי חברתם נפטרה בפתאומיות בלי לפרט את נסיבות המקרה כדי לא להכביד עליהם כשהם רחוקים מהבית.

 

היום תאפשר הנהלת בית־הספר לתלמידים שרוצים להשתתף בהלוויה לעזוב את הטיול ולחזור לכפר־סבא. ההלוויה תיערך בשעה 12:30 בבית־העלמין פרדס חיים בעיר.

 

"למעיין היה לב גדול, ותמיד היה חיוך על פניה. מי היה מאמין שזה מה שיקרה", אמרו בדמעות חברות של הילדה, שהגיעו לביתה לנחם את הוריה, "זה אסון נורא".