מה שווה הרצון הטוב של פולקסווגן?

None

בעידן שבו מציעים כבר כמה יבואני רכב אחריות מלאה של חמש שנים לרכב חדש, ויש גם מי שמציע שבע שנים חלקיות בחלקן, מאכזב לראות שיש עדיין יבואנים שמציעים רק שנתיים אחריות. כמו פולקסווגן, למשל. לקוחות מודאגים מקבלים את ההסבר כי למרות שהאחריות הרשמית קצרה, הרי שמי שמטפל במוסכי היבואן המורשים, יזכה לשנה שלישית של Good Will: כלומר תיקוני 'רצון טוב' על חשבון היצרן, סוג של אחריות לא רשמית, בכפוף לשיקול דעתו. הבעיה: הרצון הטוב הזה יכול להיות לפעמים מוגבל מאוד.

 

רות רכשה ב־2012 פולקסווגן טרנספורטר חדש. רות בחרה ברכב מסחרי גדול למרות שהיא אינה מובילה ברכב אלא את עצמה ואת בעלה, ואת עגלת הנכים שלה. לכן גם נרכש הרכב בסיוע ביטוח לאומי. שנתיים טופל הרכב לשביעות רצונם במוסכי היבואן, ובהן גמא רק 27 אלף ק"מ, מעט לרכב מסחרי. ובכל זאת, בספטמבר 2014, שלושה שבועות לאחר הטיפול השני ותום האחריות התגלתה שלולית שמן מתחת לרכב. התברר שמצנן השמן (3,000 שקל) ומספר חלקים נוספים כשלו. המוסך פנה ליבואן להכיר בתיקון במסגרת ה'רצון הטוב', אך היצרן אישר הנחה של 70% רק על העבודה. בני הזוג קיבלו גם טיפול נוסף על חשבון החברה, בשווי 1,000 שקל, אך היה עליהם לשאת ברוב העלות, הלא קטנה בכלל, בעצמם.

 

מיבואנית פולקסווגן, צ'מפיון מוטורס, נמסר כי "האחריות הינה לשנתיים, ללא הגבלת קילומטרים. יש לציין כי השתתפות בעלות התיקון במסגרת 'רצון טוב' אפשרית רק לאחר בדיקה הנעשית במועד ביצוע התיקון. כמנהגה, ומתוך רצון לחרוג מהמוגדר לטובת שביעות רצון הלקוח, כיסתה צ'מפיון 70% מעלות העבודה, זאת לאחר תום מועד האחריות המקורית לצד טיפול 45,000 קילומטר ללא תשלום. מחווה ראויה ומכובדת".

 

המדור חושב אחרת. גם אם היבואנית נמצאת כאן בין הפטיש לסדן, ומוגבלת בידי מדיניות היצרן הגרמני, זה בדיוק המקום שהיה עליה להתערב. בטח כשמדובר ברכב שלא עבד קשה מדי.