סופר מוח

המהפכה הרפואית הבאה כבר מתחוללת עכשיו: באמצעות טכנולוגיה הנקראת "גירוי מוחי", הצליחו רופאים לשדר לתוך המוח גלי קול ולטפל, למשל, בכאבים כרוניים. אבל יש כבר מי שמתכננים להשתמש בפיתוח הזה לביצוע "ניתוחי העצמה" להגדלת מנת המשכל, ליצירת זיכרון משופר ולגמילה מהתמכרויות ומהשמנת יתר. אחרים רואים באופק גם את הסכנות: פיצול של המין האנושי לשניים - מי שיוכלו להרשות לעצמם מוח משודרג, ומי שלא

לפני עשר ואולי גם חמש שנים, אפילו החדשנים שברופאים היו אומרים שמדובר במדע בדיוני. אבל לפני כמה ימים נכחתי בהליך רפואי שבוצע במחלקת הדמייה במרכז הרפואי שיבא בתל־השומר. ואם לא הייתי רואה במו עיניי מה התרחש שם, לא הייתי מאמין שזה אפשרי.

 

המטופל היה גבר, מורה ליוגה בשנות ה־60 לחייו, טיפוס בריא וספורטיבי, הסובל זה כמה שנים מרעד גדל והולך בידיו. ראיתי אותו מנסה לשתות כוס מים לפני הניתוח, ורוב המים נשפכו. הרופאים יודעים שלא מדובר בפרקינסון, אבל לא יודעים מה הסיבה לרעד, ולמעשה לא יודעים כיצד לרפא אותו.

 

כמוצא אחרון, הנוירוכירורגים הציעו לו "גירוי מוחי". את ההליך הזה אפשר לבצע בצורה ישירה: לפתוח את הראש ולנסות להחדיר מחט או סיב, שיגרו את העצבים באזור האחראי לרעד. החיסרון: מדובר בשיטה פולשנית שעלולה לפגוע באזורים אחרים. את אותו אפקט אפשר להשיג גם בגירוי מוחי באמצעות "הפגזה" אלחוטית של גלי קול (אולטרה־סאונד) מחוץ למוח.

 

את ההליך מנהל ד"ר ציון זיבלי, נוירוכירורג בכיר בשיבא, ששב לאחרונה מארה"ב. אחרי כמה "הפגזות" במכשיר התהודה המגנטי (MRI), הנעשות בשיתוף פעולה בין אנשי מחשבים לרופאים, שואלים את המטופל לשלומו, והוא מסוגל לענות. כעבור כמה שעות ההליך מסתיים ואז מגישים לפציינט כוס מלאה במים. כולם – ד"ר זיבלי וצוות הרופאים, הסטאז'רים, האחיות, אנשי המחשבים, אשתו של המטופל ואני – מביטים בו במתח.

 

המטופל אוחז בכוס. ידו יציבה לגמרי, והוא שותה. הצלחה! המתח בחדר מתפרק, כולם צוחקים ומחייכים. מחר יישלח המטופל הביתה ויתחיל בחייו החדשים.

 

רק לשם העצמה

 

ההליך הרפואי שעבר המורה ליוגה נועד לרפא אותו. אבל יש מי שכבר חושבים על הטכנולוגיה החדשה הזו של גירוי מוחי, לא רק לצרכים של ריפוי – אלא לוקחים אותה צעד אחד קדימה, לכיוון של העצמה והגברה של היכולות הקוגניטיביות, כמו הגדלה של מנת המשכל או יצירת יכולת זיכרון משופרת הרבה מעל לממוצע.

 

 

ד"ר זיבלי, האם זה אפשרי?  

 

"אפשר לשפר את הזיכרון באזור מסוים במוח, הפורניקס. אם מניחים שם אלקטרודה שמבצעת גירוי חשמלי באזור, יש שיפור של הזיכרון. בארה"ב הייתי מעורב בחמשת הניתוחים הראשונים של שיפור זיכרון בדרך הזו לחולי אלצהיימר".

 

ואם מחר יבוא אליך הורה ויבקש לשפר לילד שלו את הזיכרון בפרוצדורה כזאת?

 

"זו תהיה בעיה, שאתיקנים ופילוסופים שעוסקים במוסר אמורים לפתור. אפשר לחשוב על אדם שאינו בדיכאון, אבל גם אין לו שמחת חיים מתפרצת. מחר הוא או בת זוגו יכולים לבקש שנעשה לו גירוי חשמלי בחלק הקשור בסיפוק במוח, בלי שהוא יהיה חולה. או אדם שחולה בהפרעה דו־קוטבית (מאניה־דיפרסיה), ואז בת הזוג שלו תבקש שנעשה לו גירוי יתר כדי שיישאר במצב מאני, כי כך משתפרת הזוגיות שלהם".

 

יהיה נכון לומר שהאפשרויות שלכם למניפולציות על המוח כמעט בלתי מוגבלות כיום?

 

"נכון. הגענו לעידן שבו הנוירוכירורגיה יכולה, באמצעות הטכנולוגיות החדשות, לעשות מניפולציה בהתנהגות המטופל – לטוב, אבל גם לרע. אנחנו יכולים לחקור אנשים ולראות אם הם דוברי אמת. אנחנו יכולים לגרום לאנשים לדבר ולספר דברים באופן שעוקף את הרצון שלהם להסתיר אותם. אנחנו יכולים לגרום לאדם לצחוק או לבכות. כל זה תלוי רק באינטגריטי שלנו, הרופאים. לכן חשוב שהביואתיקנים והנוירואתיקנים יגדירו עבור הרפואה את גבולות הגזרה".

 

ואכן, השפע המתגבר של מחקרי מוח — שהם למעשה מחקרים על מערכת העצבים — יביא למצב, שבו פרוצדורות כמו גירוי חשמלי חד־פעמי של קבוצת תאי עצב, או גירוי מתמשך באמצעות השתלת קוצבים, לא יהיו מיועדות רק לרפא פתולוגיות או להעלים סימפטומים, אלא יעסקו בהעצמה ובתגבור של יכולת קיימת. טיפולים כאלה לא ייכללו מן הסתם בסל הבריאות ויהיו כנראה יקרים ביותר. הדבר עלול להוביל לכך שרק עשירים מאוד יוכלו לממן לילדיהם טיפולים להגברת היכולות הקוגניטיביות, כמו למשל יכולת עיבוד מידע מדויקת ומהירה, או יכולת אחסון ושליפה יעילים ומהירים של זיכרון עבודה.

 

החשש הגדול של הרופאים והחוקרים הוא מפני פיצול באבולוציה של ההומו־ספיינס. כך עלולות להיווצר שתי אוכלוסיות אדם שונות: האחת תפגר מאחור, והאחרת תהיה מבריקה, מתקדמת, בעלת יכולות חישוב ועיבוד מידע מהירות וזיכרון מעולה.

 

רמז לקראת העתיד הזה נמצא במחקר שפורסם בחודש שעבר, ובו הצליחו מדענים לגלות "טביעת אצבע" של המוח. במחקר, שנערך על ידי אמילי פיין, דוקטורנטית במחלקה למדעי המוח באוניברסיטת ייל בארה"ב, יחד עם חוקרים אחרים, הצליחו החוקרים לצלם בהדמיה בתהודה מגנטית תפקודית (fMRI) תופעה הנקראת "טביעת אצבע קוגניטיבית".

 

במחקר, שפורסם בכתב העת "Nature Neuroscience", הגיעו המדענים לדיוק של כמעט 90 אחוז בהבנה מי האדם שלו שייך המוח שנחקר, מתוך כמה עשות נחקרים – וזאת בלי לראות כלל את האדם ובלי לדבר איתו. הם עשו זאת רק באמצעות סריקה של פרופיל הקישורית התוך־מוחית של הנחקרים. במאמרם מציינים החוקרים עוד, כי בהמשך יוכלו לנבא את רמת האינטליגנציה של כל אחד, רק באמצעות סריקה של המוח, וכאמור – בלי לפגוש כלל את האדם שלו הוא שייך (ר' מסגרת).

 

המשמעות ברורה. לא ירחק היום, שבו סריקת מוח תגלה מהי רמת האינטליגנציה שלנו, באיזו מהירות החלקים השונים של המוח שלנו עובדים, ואילו חלקים בו טעונים שיפור. במקביל יתפתחו טכנולוגיות שכל ייעודן יהיה לתקן או להעצים את היכולות האלה.

 

קוצב בעמוד השדרה

 

אחד הנהנים מהטכנולוגיות החדשות האלה הוא אביב אליאסי. מאז שנפצע בצבא לפני 12 שנה, הוא סבל מכאבים עזים. "קיבלתי תרופות נרקוטיות, זריקות נגד כאבים וכל מה שהרופאים רשמו לי", סיפר לי במחלקת נוירוכירורגיה במרכז הרפואי שיבא, "עד שהגעתי לד"ר ציון זיבלי, והוא השתיל לי קוצב, ועכשיו אני יכול סוף־סוף לחיות כמעט כמו אדם רגיל", הוא מספר בגאווה ומרים את חולצתו. במורד עמוד השדרה שלו מותקן הקוצב, שהביא לו מזור.

 

"ביצענו באביב גירוי באמצעות גלי קול והשתלנו לו קוצב בעמוד השדרה. הוא בעצם גורם לקצר חשמלי בנוירונים ומשתק את כאבי הרגליים שמהם הוא סבל", מסביר ד"ר זיבלי.

 

אילו עוד שימושים יש לטכנולוגיות החדשות האלה של גירוי עצבי?

 

ד"ר זיבלי: "בהרבה תחומים. למשל, אצל נשים וגברים שיש להם הפרעה של שליטה בסוגרים, בעיקר גברים צעירים הנפצעים בתאונות אופנוע או נשים לאחר לידה, שאצלן נקרע שריר הסוגרים בגלל פגיעה עצבית בזמן הלידה. אנחנו משתילים להם קוצב שלאט־לאט מחזיר להם את השליטה. יישום אחר, כמו אצל אביב, הוא של הפסקת כאבים שאין אפשרות להתגבר עליהם בדרך אחרת. בעצם אנחנו מייצרים שם קצר. יש גם קוצבים נגד אפילפסיה. שם הקוצב עושה ריסטארט למוח, ובכך מונע או מחליש במידה משמעותית את ההתקף. בארה"ב מדברים על טיפולים כאלה גם במקרים של התמכרויות, דיכאון, התנהגות אובססיבית־קומפולסיבית ואפילו במקרים של אוטיזם או השמנת יתר".

 

גרייה חשמלית באזור מסוים במוח עשויה להפסיק הרגל רע?

 

"חוקרים ראו במשך שנים שאם לוקחים קוף זכר ומכניסים אותו לכלוב עם קופות נקבות, הוא אונס את כולן. ואז ביצעו ניסוי ותקעו לקוף אלקטרודה במרכז במוח, האחראי על סיפוק. עשו לו גירוי קבוע, החזירו אותו לכלוב הנקבות, והוא הפסיק לאנוס. הרעיון היה שהתמכרויות רבות נובעות ממעגלים במוח שמתרגלים לקבל סיפוק. כאשר אנחנו מצליחים לבצע גירוי באותו מרכז סיפוק, הקוף וכנראה כל בעל חיים אחר, כולל האדם, מפסיקים את ההתנהגות ההתמכרותית. למה? כי הם כבר מסופקים. לפני חמש שנים, הרופא שהיה הבוס שלי בארה"ב חשב על זה ואמר לי שאם נצליח לגרום סיפוק לבני אדם, הם יפסיקו את ההתנהגות ההרסנית שלהם, שבה הם פוגעים לרוב בעצמם. באמצעות הגירוי המוחי יהיה אפשר להתגבר על השמנת יתר ועל התמכרות לחומרים שונים, כמו סמים ואלכוהול. באותו אופן אני חושב גם על טיפולים באוטיזם. אני מניח שרפואית זה יאושר, אבל תישאר השאלה האתית, שבה עוסקים נוירואתיקנים, והיא למה לטפל במשהו, אם הוא אינו מסב סבל לאדם עצמו. הרי ילד אוטיסט אינו יכול לחתום על הסכמה לניתוח, ואת זה עושים הוריו בשמו, אבל אולי ההורים אינם צודקים וזה לא מוסרי לטפל בילד אוטיסט שטוב לו ככה? הרי אוטיזם אינה מחלה מסכנת חיים".

 

לא רק בתיאוריה

 

הרבה פחות נלהב מחידושי הנוירוכירורגיה האלה הוא ד"ר רון דבי, מנהל המחלקה לנוירולוגיה בבית החולים וולפסון: "אל תשכח שאני נוירולוג, ולא נוירוכירורג. אנחנו לא מנתחים, אלא מסתכלים על כל המערכת העצבית, על כל המורכבויות שלה, כולל החלקים שאיננו יודעים, ואנחנו הרבה יותר סקפטיים", הוא אומר.

 

לדברי ד"ר דבי, השתלת קוצבים אינה מרפאת את האדם מהפתולוגיה שלו, אלא מטפלת רק בסימפטומים החיצוניים שלה, ולכן לא מובטח שהוא ייהנה לכל שארית חייו מהשתלת הקוצב. במקרים רבים, אחרי שנים, צריך לחזור על הפעולה, שכן הנוירונים מוצאים דרך להתגבר על הגירוי, ואז הם "חוזרים לסורם" והפציינט שוב סובל.

 

ומה באשר להשתלת קוצבים שנועדו רק לשיפור והעצמה של יכולות קיימות?

 

"אני מתנגד בתוקף לכל ניתוח, שמטרתו העצמת יכולות, כמו העצמת זיכרון או הגדלת יכולת חישוב או העצמה של כל תכונה אחרת".

 

לדבריו, ראוי שהרופאים ינהגו בצניעות ויודו שבתחום המוח רב הנסתר על הגלוי, וודאי שאין לעשות שימוש בסריקות מוח כדי לדעת אם אדם דובר אמת או עומד לבצע פשע.

 

לעומתו, ד"ר אייל יצחיאק, נוירוכירורג מהדסה עין־כרם, מקדם בברכה את החידושים הטכנולוגיים בגרייה עצבית. יש הבדל, הוא אומר, בין מי שעוסקים בתיאוריה ובין רופאים, שכל יום רואים בני אדם סובלים.

 

"כל חידוש שעשוי לעזור לאדם, אני בעדו. אנחנו חיים בעיצומה של מהפכה שקטה בתחום הנוירוכירורגיה, כולל טכניקות הגרייה המוחית. זה בעיניי לא פחות ממדהים שנוכל בעתיד הקרוב לטפל בהשמנת יתר, בדיכאון ובהתמכרויות הרסניות שונות. תרופות רבות מביאות עימן תופעות לוואי קשות לחולים, ואלה מחלות נוראיות המסבות סבל רב לחולה וליקיריו. פתאום יש טכנולוגיה שיכולה להתגבר על זה ולהחזיר את האדם למעגל החיים ולתפקוד. מי יכול לצאת נגד טכניקות שעוזרות לסובלים? אני בעד כל טכנולוגיה שתביא מזור מסוים לחולה, גם אם רק סילקנו את הסימפטומים שמאמללים אותו ולא הבראנו אותו".

 

מחקר: כאן נמצא האושר במוח

 

Precuneus (פרקונאוס) – זהו האזור במוח (ראו באיור למעלה) שבו ממוקם האושר האנושי – כך טוען פרופ' וואטארו סאטו, חוקר מוח מאוניברסיטת קיוטו ביפן, במחקר שפורסם בכתב העת המדעי "נייצ'ר".

סאטו סרק יחד עם צוות החוקרים שלו את מוחותיהם של מאות אנשים ומצא התאמה בין גודלו של האזור הזה ובין דיווחים עצמיים של הנבדקים על מידת שביעות הרצון שלהם מחייהם.

"אריסטו, גדול הפילוסופים, תהה היכן בדיוק נמצא המיקום של תחושת האושר בגוף שלנו, ואני שמח שהצלחנו למצוא את המיקום הזה באונה הקודקודית. עם זאת, המנגנון העצבי המדויק של תחושת האושר במיקום הזה עדיין לא ברור לנו עד הסוף", כתב פרופ' סאטו ב"נייצ'ר".

החוקרים של סאטו מצאו כי ככל שיש יותר חומר אפור ונוירונים באזור הזה – כך אנשים מדווחים יותר על תחושת אושר. למרות שהחוקרים לא מבינים עדיין את המכניזם של האושר, רבים חושבים כי אימון של מדיטציה מגדיל את כמות החומר האפור באזור הזה. יש להניח כי ברגע שתימצא דרך להגדיל את החומר האפור, רבים ירצו לעשות קיצור דרך, כלומר לקבל טיפול, אולי באמצעות גרייה חשמלית, כדי להגביר את תחושת האושר שלהם.

 

 

קורות חיים זה פאסה - סריקת מוח תגלה מי אתה

 

"ברוך הבא לחברת קונקטום, בדקות הקרובות נערוך לך סריקות מוח לא פולשניות וככל הידוע לא מזיקות, ומהן נוכל לדעת את מידת האינטליגנציה שלך, את מידת דבקותך באמת, את מידת הסכנה שתבצע מעשים פליליים ואת הסיכוי שתלקה בהפרעות מוח שונות בעתיד. חתימת המוח שלך, שהיא כמו טביעת אצבע, כלומר היא ייחודית לכל אדם, תישמר בידי החברה, ולא ייעשה בה שום שימוש אלא רק באיתור האנשים המתאימים ביותר להתקבל לעבודה בחברה שלנו. האם אתה מסכים לעבור את הסריקה הזו, שהיא תנאי הכרחי בשיקולים שלנו להעסיק אותך? האם אתה מאשר את הסכמתך להליך?"

הטקסט הזה, שנשמע כאילו נלקח מספר מדע בדיוני, עשוי להתממש בשנים הקרובות. כבר היום אפשר לזהות שקר באמצעות מכשיר MRI תפקודי (fMRI), ובכמה מקרים נעזרו בתי המשפט בארה"ב בטכנולוגיה הזו כדי לדעת אם הנאשם במשפט דובר אמת או לא. יתרה מזאת, תחום חדש, נוירו־קרימינולוגיה, מבוסס על גוף ידע ענקי, שממנו עולה כי התנהגות אלימה והתנהגות פלילית נתפסות יותר ויותר כבעיות של בריאות, שכן מתברר יותר כי להתנהגות פלילית יש בסיס נוירו־ביולוגי.

במחקר, שפורסם בכתב העת המדעי "נייצ'ר", תוהים החוקרים בסוגיה, שכבר נדונה בסרטו של סטיבן ספילברג "דו"ח מיוחד", כיצד תנהג המדינה כאשר ידוע כי פלוני עומד לבצע פשע פלילי: האם היא תעצור אותו מראש כדי למנוע פגיעה באזרחים תמימים, אף שעדיין לא ביצע את הפשע? ומהי אחריותו של אדם למעשיו – אם מתברר שההפרעה הנוירו־ביולוגית שממנה הוא סובל מונעת ממנו לקחת אחריות על מעשיו הפליליים או מפחיתה את התחושה הזו? 

dudigoldman@gmail.com