הסיפור שלי עם סופגניות הוא סיפור ארוך שהתחיל ממש בילדותי ונמשך עד היום ואפילו אני יכול להגיד שבזכותן או בגללן אני במקצוע הזה. בילדותי מאוד אהבתי אפייה וקונדיטוריה, והייתי מכין מתכונים מספרים וממתכונים שקיבלתי מאנשים.
אבל תמיד כשניסיתי להכין מתכונים מבצקי שמרים - נכשלתי. בכל המתכונים הסבירו שהבצק צריך להכפיל את נפחו, ואצלי הוא מעולם לא תפח. כל כמה דקות הייתי רץ להציץ וכלום. לא הכפיל ואפילו לא זז. השתגעתי מזה.
יום אחד פניתי לדוד שלי וביקשתי שידבר עם חבר שלו שהיה השף של מלון קינג דיוויד בירושלים. רציתי שיסדר לי לעבוד בקונדיטוריה פעמים בשבוע אחרי הלימודים, וכך היה. באותו זמן היה שם שף קונדיטור אוסטרי מומחה לבצק שמרים. סיפרתי לו על הניסיונות שלי וקיטרתי בפניו ושהבצק לא תופח לי.
הוא הסתכל עלי, חייך ואמר שאם אפסיק להציץ כל כמה דקות אז הוא יתפח, ואפילו יכפיל וישלש את נפחו. חשבתי שהוא צוחק אבל באמת מהרגע שהפסקתי להציץ הוא הכפיל גם הכפיל. ולמה אני מספר לכם את זה? מפני שהדבר החשוב ביותר בסופגניות, ובבצק שמרים בכלל, הוא התפיחה, האווריריות והקלילות של הבצק - שם הכל מתחיל.
ישנם סוגים שונים ומגווונים של סופגניות, וסופגנייה טובה צריכה להיות קלה ואוורירית ולא ספוגה בשמן. הסוד הוא בבצק, בתפיחה ובטיגון. השמן חייב להיות בטמפ׳ של 180-190 מעלות - לא פחות ולא יותר, והסופגניות צריכות להיות תפוחות וקלילות, ומהרגע הראשון שהן פוגשות את השמן הן צריכות לצוף ולא לשקוע לתחתית הסיר. אם הן שוקעות זה מעיד על כך שהן כבדות ולא תפוחות, ואז תקבלו גוש בצק לא אפוי וכבד.
בתקופה שעבדתי בצרפת נחשפתי לבצק בריוש מטוגן בחמאה מזוקקת וממולא ברסק תפוחי עץ. השתגעתי מזה. אני זוכר שאמרתי לעצמי שזאת הסופגנייה הכי טעימה שטעמתי וגם הכי חכמה. כי אם כבר מטוגן אז למה לא בחמאה? זה הרבה יותר טעים והטעם? אחר לגמרי. נסו את המתכון שלפניכם ולא תתחרטו. חג שמח.
המצרכים:
1 ק"ג קמח לבן רגיל
50 גר' שמרים טריים
6 חלמונים
1 ביצה
1/2 כף מלח
1 כף סוכר
200 גר' חמאה מעט רכה, חתוכה לקוביות
4 כפות קוניאק
1 כפית תמצית וניל איכותית
500-600 מ"ל חלב
לטיגון -
2 ליטר חמאה מזוקקת (מי שמחליט לוותר אפשר להמיר את החמאה המזוקקת בשמן תירס)
לקונפיטורת תות שדה -
1/2 ק"ג תות שדה טרי, חתוך לרבעים
3/4 כוס סוכר
1 כף מיץ לימון
להגשה:
1 כוס סוכר
אופן ההכנה: