Just Cause 3 מתחיל כשאתם עומדים על מטוס, מצויידים במשגר טילים אישי עם תחמושת אינסופית, ויורים באויבים. החוויה הזו מזככת היטב את המשחק החדש של חברת Avalanche — השלישי בסדרת הכותרים שמכניסים אתכם לנעליו של מרגל העל ריקו רודריגז.
בתוך כמה דקות תקבלו גישה לאינסוף מוקשים עם שלט רחוק, לחליפת רחיפה, למצנח שיכול להיסגר ולהיפתח בלי סוף, ולוו שהפך את הסדרה הזו למה שהיא. אף שהעולם הפתוח של המשחק כולל כלי רכב, טיס ושיט, רוב התנועה שלכם תתבצע כנראה באמצעות ירי וו, שמושך אתכם לכיוון המקום בו הוא ננעץ, ואחריה פתיחת מצנח. לעיתים תשתמשו בוו כדי לטפס על קירות, או להיצמד למסוקים ולמטוסים שעפים לידכם. וכמו במשחק הקודם בסדרה, תוכלו גם לירות את שני צידי הוו כדי לחבר שני עצמים.
היכולת הזו היא לא פחות ממופלאה: רוצים לחבר חייל אויב לחבית נפץ? אפשר. מכונית שרודפת אחריכם לקיר? אפשר. זה עובד הכי טוב כשאתם מחברים עצם שנמצא בתנועה לעצם סטטי. המשחק הזה, אם עוד לא הבנתם, מאוד אלים. והיכולת החדשה שנוספה לוו הפלא — לא רק לחבר עצמים אלא גם למשוך אותם זה לעבר זה בלחיצת כפתור — מוסיפה שעות של הנאה.
בכל מקרה, מגרש משחקים אלים המעודד יצירתיות אינו תחליף לתוכן: המשימות חוזרות על עצמן, העלילה מנסה לנוע בין הסאטירי לרציני בצורה מגושמת, והדמויות שטוחות עד כדי מבוכה. מדובר במשחק כזה, שדורש מכם להמציא לעצמכם משימות כייפיות; הוא עצמו די כושל במשימה הזאת.
אבל הבעיה הגדולה ביותר של Just Cause 3 היא, שפשוט לא ניתן לשחק בו על קונסולות: מדובר בזמני טעינה ארוכים להחריד ובעיות גרפיות. גרסת המחשב האישי היא היחידה עליה אנחנו יכולים להמליץ כעת באמת, וגם שם תזדקקו למחשב חזק עם כרטיס מסך עדכני. אם יש — המשחק נראה מרהיב ממש, והעולם בו הוא מתרחש ציורי יותר מרוב העולמות הפתוחים שראינו לאחרונה.
נכון לעכשיו, לפחות, מדובר בדוגמה קלאסית של משחק שישתבח עם הזמן — כאשר מפתחיו יתקנו את הבאגים וכשיוסיפו לו תוכן ראוי.