עכשיו תורו

אלי מגן, ממייסדי הרוק הישראלי ומבצע "בלדה לעוזב קיבוץ", השיק אוסף בהופעה מוצלחת

את אלי מגן התרגלנו לראות עומד לצד הקונטרבס הגדול שלו בחלק האחורי של הבמה, או שקוע בצד ימין של סקציית כלי הקשת בהיכל התרבות בהופעות של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

 

אבל השבוע בזאפה תל־אביב, הוא עמד בקדמת הבמה. הוא והקונטרבס, כשהוא מבצע את השיר החדש שלו מתוך אלבום אוסף, אותו השיק בערב חגיגי שבו אירח את יצחק קלפטר והילה רוח. "איש העולם הבא" הוא רטרוספקטיבה של האיש ופועלו, וערב ההשקה היה טעימות מקריירה מוזיקלית ארוכה. אחרי הכל, הוא כבר הספיק להיות רוקר בועט מגודל שיער, עבר הסבה לג'אז ומשם לפילהרמונית, עד שמפגש עם שיריו של המשורר מירון איזקסון גרם לו לרצות לחזור ולשיר.

 

במשך כמעט שעתיים אלי מגן החליף כובעים וגוונים, כשהוא מניח לעיתים את הקונטרבס כדי לתת בראש עם גיטרה־בס, ולהגיש לנו אזכורים של רגעים גדולים בפס הקול הישראלי, מ"בלדה לעוזב קיבוץ" (שהבליח בצורת צלצול טלפון וקולה המוקלט של ג'וזי כץ), "יש לי יום הולדת" ו"העץ הוא גבוה" של להקת "אחרית הימים", ועד לשירים חדשים כמו "זו שעה נפלאה" שהלחין שלומי שבן למילים של חנוך לוין, ו"איש העולם הבא" שנתן את שמו לאלבום הכפול.

 

אלי מגן מגיש את המוזיקה שלו — שפעם, בשנות ה־70, הייתה פורצת דרך, ואולי הקדימה את זמנה — עם כל הביטחון שלו כאמן מוכשר והענווה שלו כאדם. נראה שהוא עצמו נרגש מהמעמד ומתגובות הקהל . וכשהוא אומר "נעים לשמוע מחיאות כפיים", מאמינים לו, למרות שזה נשמע מוזר מפיו של מי שעומד על הבמות כבר כמעט יובל שנים.