פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
לפני כשלוש שנים הגיעו מפקחים מטעם רשות האוכלוסין וההגירה לביתה של הנאשמת ומצאו בחצר הבית את העובד הזר שעסק בניקיון. אחרי שהבחין בהם הוא נכנס לבית, סגר את תריסיו וסירב לפתוח את הדלת. לאחר שניסיונות המפקחים ליצור קשר עם בעלת הבית לא צלחו, הם איתרו את בעלה, שהורה לעובד לפתוח להם את הדלת.
מבדיקת אשרות העבודה שלו התברר שהוא הגיע לארץ מסרי לנקה וקיבל אשרה לעבוד בענף הסיעוד בלבד. מכיוון שהוא הועסק בעבודות ניקיון, ב-2013 הגישה המדינה כתב אישום נגד בעלת הבית.
הנאשמת טענה בבית המשפט שהעסיקה את העובד לתקופה של כשלושה חודשים למשך כמה שעות בימי ראשון בלבד, שעליהם הצהיר כימיו הפנויים. לדבריה, לפני כן היא בדקה בעצמה את סוג הוויזה שלו, וראתה שנרשם בה באותיות גדולות שהוא "רשאי לעבוד".
כמו כן היא ביקשה לפסול את ראיות המדינה בטענה שהושגו תוך הסגת גבול, ואף האשימה את המפקחים בגרימת נזקים לדלת ולתריסים בביתה.
השופטת עידית איצקוביץ דחתה את הדרישה לפסול את ראיות המדינה. לדבריה, מדובר בבית פרטי עם חצר פתוחה, שאפילו לא היה בה פעמון, כך שלמעשה לא הייתה למפקחים ברירה אלא לעבור דרך החצר כדי לצלצל בדלת. משכך, לא הייתה זו הסגת גבול, מה גם שלא הובאה כל ראיה על הנזקים שהנאשמת טענה להם.
עם זאת, השופטת הבהירה כי כדי להרשיע את הנאשמת, יש להוכיח שהייתה מודעת לעבירה שביצעה. "הנאשמת לא הסתפקה באמירת העובד על כך שיש לו היתר לעבוד, אלא ביקשה לראות את הוויזה", כתבה השופטת.
נוסח הוויזה של העובד, קבעה השופטת, אינו ברור ועלול להטעות, כיוון שלא מצוינת בה הגבלת התעסוקה. משכך הגיעה השופטת למסקנה שהנאשמת אכן האמינה שהעובד "רשאי לעבוד", מבלי שהבינה שרישיונו מוגבל לתחום הסיעוד.
בעקבות הספק היא זיכתה את בעלת הבית וקבעה שהיא פעלה ככל אדם סביר כשהסכימה לשכור את שירותיו: "מדובר בטעות בעובדות (תנאי היתר העבודה של העובד) ולא טעות שבדין".