כך תתמודדו עם סרבני אוכל

מה משיג ילד "סרבן אוכל" מהתנהגותו? כיצד כדאי להגיב - לשכנע או דווקא לשחרר? האם ארוחות משפחתיות מסיעות למגר את תופעת הסרבנות? כל הטיפים שיעזרו לכם להתמודד עם ילדים שלא מוכנים לאכול כמעט כלום

בשיתוף אסם

 

אתם יושבים בארוחת ערב, כל המשפחה אוכלת ונהנת ורק ילד אחד עושה פרצוף ולא מוכן לאכול כמעט כלום. נשמע מוכר?

 

הרבה שאלות צצות בסוגיה זו:

- האם ילד "סרבן אוכל" משיג משהו מהתנהגות זו?

- האם על ההורים להעצים את הנושא או לשחרר?

- למה בעצם הוא לא מוכן לאכול? מה זה אומר עליי?

- למה הילד אוכל בגן כמו כולם ובבית הוא לא מוכן לאכול דבר?

עלינו לבחון מאיפה דברים למעשה מתחילים מאחר ונושא האוכל הינו הכרחי גם מהפן הקיומי וגם מהפן החוויתי. האוכל הינו נושא מתוקשר בכל בית ובית: מה הילד יאכל, מתי הוא יאכל, כמה עליו לאכול וכדומה, אלו הן רק חלק מן השאלות העולות בכל בית.

 

ישנם לא מעט ילדים שלוקחים את זכות הבחירה לידיהם ומחליטים לא לאכול – מה זה אומר למעשה? ישנם ילדים שכבר מתחילים לגבש את האופי שלהם. הם מבינים שההחלטה היא בידיהם: "אני לא רוצה לאכול את זה - אני אוכל את מה שאני רוצה ואוהב ולאו דווקא את מה שאחרים רוצים ואוהבים".

 

עוד ב"שולחן משפחתי":

מקומות קסומים שלא כולם בארץ מכירים

מהו הזמן המינימלי לבילוי משפחתי

השאלה שתגרום לילדים לדבר ולספר

 

מה מרוויח ילד שמסרב לאכול?

גם את המילה "לא" – צריך לדעת לומר (זה בהחלט ישרת אותם בהמשך הדרך). כולם פועלים ממקום של אינטרסים, משמע כשילד מסרב לאכול- מה באמת הוא מרוויח מכך? תשומת לב. הזרקור כולו מופנה אליו מאחר ואתם, ההורים, מתחילים לפעול ממקום של דאגה – הרי אוכל הינו דבר הכרחי בחיינו. הילד מזהה במיידי את המקום הרגיש הזה ומתחיל להפעיל אתכם.

 

ברגע שתפסיקו להעצים את המקום הזה, לאורך זמן יבין הילד שזה כבר לא מפעיל אתכם והאחריות לאכול היא עליו וכי המפתח לשינוי נמצא בידיו. לכן את תשומת הלב תפנו לתחומים אחרים כמו זמן איכות של שעה-שעתיים ביום, לפי היכולות כמובן.

 

כשילד מסרב לאכול, עליכם כהורים לבדוק מתי הוא אכל לאחרונה, מה הוא אכל וכמה הוא אכל וכך התמונה תוכל להתבהר יותר. אנו, ההורים, מהווים דוגמה אישית עבור הילדים בהרבה תחומים בחיים. הילדים מסתכלים, בוחנים, לומדים מאיתנו גם כשנדמה לנו שלא, לכן על אחת כמה וכמה עלינו לבדוק את עצמנו לפני שאנו מתמודדים מולם.

 

 

לכן נעשה סדר ונבחן כמה טיפים ליישום:

 

1. לאכול בשולחן האוכל – לא מול הטלוויזיה, לא מול המחשב אלא בשולחן האוכל. כאשר הילד יושב בשולחן האוכל – האוכל הוא הדבר המרכזי בזמן הנתון. כאשר הילד רואה טלוויזיה או מסתכל במחשב האוכל הופך להיות דבר משני, הילד לא באמת מתרכז באוכל עצמו ואינו חש שובע. כאשר הילד ממוקד באוכל – הוא אוכל כי הוא רעב וחש שובע.

 

2. ארוחת ערב משפחתית – כשאנו אומרים איך יכול להיות שהילד אוכל עם כולם, מה שמגישים בגן ובבית לא אוכל כלום? נוכל לאבחן שהשיטה אכן עובדת ועלינו להעתיקה לביתנו. לכן ארוחת הערב צריכה להיות עם כל האנשים שנמצאים באותו הזמן בבית, כולם יושבים סביב שולחן האוכל ואוכלים יחדיו (הרי הילדים רואים

את הסביבה ומיישמים על עצמם).

 

3. טעמו של הילד – האם בעצם אי אכילת האוכל הילד מנסה לומר לכם שהוא לא אוהב את מה שהגשתם לו? יכול מאוד להיות. זה הזמן שלכם להכיר את ילדכם ממקום אחר – מהם הטעמים והמרקמים שהם אוהבים – שימו לב לכך ללא ביקורתיות ושיפוטיות מאחר וזהו טעמו האישי.

 

4. כוח – על ידי הפעלת כוח לא באמת תגיעו לתוצאה הרצויה. ברגע שתפעילו כוח תעמדו מול התנגדות גדולה יותר והסירוב רק יגדל ויגדל.

 

5. דוגמה אישית – ההורים מהווים דוגמה אישית עבור הילדים, לכן כשתבקשו שהילד יטעם דבר מה חדש – עשו זאת בעצמכם. תאכלו את הדברים החדשים תאמרו את דעתכם ותשאלו גם את הילד מהי דעתו לגבי המאכל החדש.

 

6. שיתוף – מדי פעם תבקשו מהילד (תלוי בגיל כמובן) שיעזור לכם בהכנת ארוחת הערב. לתת לו משימה קטנה שיעמוד  ויצא בתחושה של הצלחה ועבורכם יהיה זה זמן איכות עם ילדכם והכרת היכולות שלהם. תוך כדי ההכנה תבקשו מהילד שיטעם את המאכל ויאמר אם חסר משהו מבחינת הטעמים – הילד יבין שדעתו חשובה בבית ואתם תשיגו חשיפה של הילד לטעמים ומרקמים חדשים – כך שזו תחושת win win.

 

7. צמצום – מאחר ואתם,

ההורים, אחראיים על האוכל שנכנס לבית ועל האוכל שמוגש לשולחן. תנסו לצמצם את נושא הממתקים והג'אנק פוד. הממתקים ממלאים לזמן קצר ולא באמת מקדמים את נושא האכילה הבריאה בבית וכנ"ל לגבי הג'אנק פוד.

 

8. יצירתיות – "העיניים אוכלות" – משפט ידוע ומוכר בכל בית, תנסו לפעול לפיו. תגישו את האוכל עם טוויסט. תקשטו את הצלחת, תסדרו את האוכל בצורה שתעורר עניין ותגרום לילד לרצות לאכול – דורש השקעה ויצירתיות, זה בהחלט ישתלם.

תוכלו אפילו להעזר בילד לסידור הצלחת, במידה והוא ירצה להשתתף.

 

9. רוגע – כי להיות בעצבים זה מיותר לשני הצדדים. תשרו אוירה רגועה ונינוחה לפני האוכל, כך שתשבו לאכול לא יהיה לחץ אלא תחושה של קבלה, הכלה, רוגע ונעימות.

 

זה לא פשוט, אך זה בהחלט אפשרי. בסופו של יום אלו הם טיפים שיעזרו לכם ולילדכם להתקדם ולהשיג את המטרה בצורה הטובה ביותר.

 

הכותבת הינה מאמנת ילדים ונוער, גומא המרכז לאימון וגישור