איפה הכסף? מטפלת סיעודית נגד נכה צה"ל

במשך 5 שנים שילם נכה צה"ל למטפלת הפיליפינית רק חלק מהכסף שהתקבל עבורה ממשרד הביטחון. אחרי מותו נקבע: היא תקבל 260 אלף ש'

עו"ד נטלי צרף-רביב פורסם: 26.12.15, 08:00

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה עובדת סיעודית מהפיליפינים, והורה להעביר לה כ-260 אלף שקל מעיזבונו של נכה צה"ל שבו טיפלה במשך כחמש שנים לפני שהלך לעולמו. זאת לאחר שהתברר שלאורך התקופה לא שילם לה את מלוא השכר שהתקבל עבורה ממשרד הביטחון.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

המנוח נפצע במלחמת השחרור וקיבל סיוע ממשרד הביטחון של מטפלת סיעודית ל-16 שעות ביום. במאי 2008 הוא העסיק את התובעת דרך חברת השמה. כארבעה חודשים לאחר מכן השתנתה דרך הפעולה של משרד הביטחון, כך שהמטפלת הועסקה על ידי חברת "תגבור", שהעבירה את השכר ישירות לחשבונה של המטפלת, על בסיס דיווח חודשי מפורט שקיבלה מהמנוח.

 

ב-2013, לאחר מותו של המטופל, ובעקבות פיצויי הפיטורים שקיבלה מתגבור, גילתה המטפלת כי השכר שהועבר עבור העסקתה היה גבוה משמעותית מהשכר שקיבלה בפועל מהמנוח במזומן. בשל כך היא הגישה ביולי 2013 תביעה נגד עזבונו בטענה שתמימותה נוצלה והוסתר ממנה מידע.

 

היא סיפרה שפתחה חשבון בבנק מרכנתיל, שבו היה גם חשבונו של המנוח, וחתמה על ייפוי כוח לטובת בתו, שבמסגרתו אפשרה לה לפעול בחשבונה. השכר היה נכנס לחשבון המטפלת, אולם הבת הייתה מעבירה אותו לחשבון המנוח, שנהג לשלם לה במזומן, בהתאם לשעות שעבדה לפי חישוב שהיה ביניהם.

 

לטענתה, היא לא ידעה כי השכר שנכנס מחברת תגבור גבוה בהרבה מזה שקיבלה בפועל, ומגיע להפרשים של 299 אלף שקל. לסכום זה ביקשה לצרף פיצויי הלנת שכר ופיצוי על הפגיעה בה בסך 50 אלף שקל.

 

יורשיו של המנוח טענו מנגד שהמטפלת קיבלה את כל שכרה וזכויותיה במהלך תקופת העסקתה, וכי הם פעלו על בסיס ייפוי הכוח שקיבלו ממנה. לדבריהם הם לא פעלו כדי לרמות את המטפלת, אלא סברו כי יתרת הכספים שקיבלה כשכר מגיעים בעצם למנוח עבור הוצאות העזרה שלה הוא נזקק.

 

למרות זאת קיבלה השופטת אורנית אגסי את התביעה והסבירה שהנתבעים פעלו בניגוד להנחיות משרד הביטחון כשלא הביאו לידיעת התובעת מהו השכר שהיא מקבלת, ומדי חודש העבירו את שכרה מחשבונה אליהם.

 

התנהלות בתו של המנוח, שהחתימה את התובעת על ייפוי הכח, הייתה בניגוד עניינים מובהק. השופטת ציינה שאמנם הנתבעים לא פעלו בזדון, אולם היה עליהם להגיע עם המטפלת להסכם מסודר, בשפתה, ולא להסתיר ממנה את הסכומים שקיבלה מדי חודש.

 

לפיכך נקבע שהנתבעים ישלמו לתובעת את סכום ההפרש שנמשך מחשבונה, אולם לא הפיצוי על הלנת שכר משום שהבת פעלה לפי הנחיית אביה המנוח, ומתוך אמונה (לא צודקת), כי הוא יכול לשלם לה את השכר שסוכם איתה. לבסוף נפסק כי על הנתבעים לשלם לתובעת 257,411 שקל והוצאות משפט בסך 18 אלף שקל.