נולדה עם תסמונת דאון - תביעת אמה נדחתה

הורים לבת 7 טענו שטיפת חלב לא שלחה את האם לבדיקות הדרושות לפני הלידה. אבל ביהמ"ש קבע שהתנהלותה של האם הופכת אותה לאחראית

עו"ד יעל פרידמן פורסם: 28.12.15, 22:06

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה הורים לבת 7 עם תסמונת דאון, שהגישו תביעת "הולדה בעוולה" בטענה שהאם לא הופנתה לבדיקות הדרושות בזמן ההיריון. השופטת יעל וילנר קבעה שהתנהלותה של האם הפכה אותה לאחראית לתוצאות.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בתביעה טענו ההורים שמעקב ההיריון בתחנת "טיפת חלב" היה רשלני, ושהאם לא הופנתה לביצוע בדיקות המתחייבות מההיסטוריה הרפואית המשפחתית של האב וממהלך ההיריון – ייעוץ גנטי, מי שפיר, סקירת מערכות, אקו לב עובר, סיסי שלייה ותבחין מרובע. לדבריהם, אלמלא ההתרשלות ניתן היה לגלות את התסמונת והמומים, שאם היו מתגלים, הייתה האם מבקשת להפסיק את הריונה.

 

בנוסף טענו התובעים שהרשומות הרפואיות אינן אותנטיות, ונערכו בהן שינויים במועדים מאוחרים יותר.

 

מנגד טענה המדינה, האחראית על "טיפת חלב", שצוות התחנה פעל ללא דופי, ושההיריון לא היה בסיכון גבוה, ודאי לא לתסמונת דאון. כמו כן, על פי הרישום הרפואי, האם סירבה ללכת לייעוץ הגנטי, מה גם שהיא עצמה סיפרה לאחות מטיפת חלב שבכל מקרה הייתה מסרבת להפסקת ההיריון.

 

בהתאם הגישה המדינה הודעת צד שלישי נגד האם עקב התנהלותה הנטענת במהלך ההיריון, וכן נגד שירותי בריאות כללית, שם בוצע לאם מעקב היריון מקביל.

 

"כללית" טענה שהאם ביקרה כמה פעמים אצל רופא מטעמה לצורך בדיקות מסוימות, אך הרופא לא ערך לה מעקב היריון. הקופ"ח הגישה הודעת צד רביעי נגד האם, בטענה שהתנהלותה היא שגרמה לתוצאה, או לפחות תרמה לה.

 

לא הייתה מעוניינת

השופטת יעל וילנר דחתה את התביעה וציינה כי "ראוי היה לו לא הייתה מוגשת כלל". היא הפנתה לעדותה של אחות טיפת חלב, ששוחחה עם האם כשבועיים אחרי הלידה, והדגישה שלאם הוצע ייעוץ גנטי אך היא לא הייתה מעוניינת, ובכל מקרה היא לא הייתה מפסיקה את ההיריון.

 

השופטת סקרה את חוות הדעת השונות שהגישו הצדדים ואת התיעוד הרפואי בדבר מעקב ההיריון, והגיעה למסקנה שלא הייתה התרשלות, לא בטיפול הרפואי ולא בתיעוד. "הרשומות הרפואיות השונות, הן של התחנה והן של קופת החולים, ואשר נכתבו על ידי בעלי תפקידים שונים, מלמדות כי האם הופנתה יותר מפעם אחת לביצוע ייעוץ גנטי", כתבה השופטת.

 

היא העדיפה את חוות דעת המומחה מטעם המדינה, שהייתה בעיניה מקצועית ומיומנת, על פני עמדת המומחה מטעם התובעים, שהתבססה בעיקר על דברי האם, דבר ש"פוגם מהותית בחוות דעתו".

 

בסיכומו של דבר התביעה נדחתה והשופטת וילנר קבעה שהתובעים ישלמו למדינה הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל. עוד נקבע כי המדינה תשלם לקופת החולים הוצאות בסך 10,000 שקל.