צעד ענק לאדם

כוכבי קולנוע, זמרי היפ־הופ, דוגמניות, ספורטאים ואנשי היי־טק. כולם נועלים סניקרס. ומי לא זוכר את הסניקרס הראשון שלו, ומחובר בדבק לזוג האחרון שקנה? תערוכה חדשה מנסה לפצח את סוד הקסם של פריט האופנה הכי בועט בעולם

כשסטיב ג'ובס הכריז על האייפון הראשון כשלרגליו אחד מסימני ההיכר שלו, דגם 990 של ניו־באלאנס, המסר שלו היה ברור: אני נועל סניקרס. אני חנון גאה. אבל לא רק חנונים נועלים סניקרס. בחודשים האחרונים כולם דיברו על yeezy, הסניקרס של קניה ווסט, שגרמו בחודשים האחרונים לאלפי אנשים להחסיר פעימה (וגם 350 דולר, אם אתם בני מזל והצלחתם לשים את היד, או הרגל, עליהן). ובמעבר חד נזכיר שלאחרונה נראה לוחם דאעש כשהוא נעול בסניקרס, אחד מהסימנים הגדולים של התרבות הקפיטליסטית, משהו שהארגון אסר על לוחמיו לנעול עד לא מזמן.

 

אז מאיפה שלא תסתכלו עליהן, הסניקרס הן בהחלט סמל אופנה וסטטוס חוצה תרבויות, גזעים, גילאים ואמות מוסר, מה שמוכיח שקצת יותר ממאה שנה אחרי שפרצו לעולם, הן כאן כדי להישאר (ולהמשיך להוביל מהפכות).

 

הלוגואים של חברות סניקרס כמו אדידס, נייקי, פומה או אולסטאר קורצים מכל פינה ומכל חשבון אינסטגרם ויש גם חשבונות שמוקדשים רק להן, אספנים קונים מהדורות מוגבלות של נעלי ספורט במחירים מטורפים, ולכל אחד בארון יש לפחות זוג אחד כזה.

 

בלי הבדל גזע, גיל ודת

 

 

אז מה גרם להן להיות כוכבות הארון של המאה ה־20, מעמד שהן מחזיקות בו עד היום?

 

התערוכה "סניקרס – נעליים שהן תרבות", שנפתחה בימים אלה בגלריית החווה בחולון, מוקדשת לנעליים המפורסמות ומבקשת לבחון את התופעה האופנתית שהשתלטה על המאה ה־20 (לצד הג'ינס וחולצת הטי שירט). התערוכה שופכת אור על החפץ היומיומי והפשוט הזה, שמוכר לכולם, אבל לא קיבל מעולם את הכבוד הראוי לו.

 

"הסניקרס הן פריט האופנה הדמוקרטי ביותר", אומר ניסן שור שאצר את התערוכה וגם ביים סדרה על תרבות המועדונים בישראל, ואת "מקום בצמרת" – שישה פרקים על הפופ הישראלי).

 

"תיקח את הסניקרס, שנועדו להיות נעלי ספורט לפעילות ספורטיבית בלבד, ותראה איך פריט לבוש מופשט מהכוונה המקורית שלו. הנעל התפשטה מהפונקציה המקורית שלה, והפכה להיות משהו אחר לגמרי", הוא מספר.

 

"אני חושב שאחד מהדברים המרתקים הוא שיש בה משהו מאוד דמוקרטי – זו תופעה מערבית הכי נפוצה כמעט. היא חוצה גילאים, מגזרים, דת, גזע או מין, היא כוללת גם את המיינסטרים וגם את תת־התרבויות שעלו מהרחובות כמו להקות רוקנרול, זמרי היפ־הופ, חובבי סקייטבורדינג, דוגמניות, סלבריטאים, ספורטאים, אנשי היי־טק. כולם נועלים סניקרס".

 

ואכן זה סוד קסמן.

 

הסניקרס נולדו אמנם במאה ה־19 כנעליים לפעילות ספורטיבית, משהו חדש שהיה קשור לתרבות הפנאי – עוד מונח חשוב במודרניזם ובהתפתחות הקפיטליזם, אבל מהר מאוד הן עברו להיות סממן אסתטי, מקור הזדהות לאולוסיית הצעירים – השכבה החדשה שצמחה בשנות ה־50.

 

כשהתרבות הפופולרית התחילה לייצר דימויים, הסניקרס היו הראשונים: מג'יימס דין ומרלון ברנדו שנעלו סניקרס בסרטים שלהם ועד כוכבי הפופ הראשונים. הדבר התלבש טוב עם תרבות הנעורים שהתחילה להרים ראש לאחר מלחמת העולם השנייה. הסניקרס היו אז משהו צעיר שאפשר להזדהות איתו. ולא מפתיע שהן גם כיכבו כפריט האופנתי שהוביל לצד הג'ינס והטי־שירט את מרד הנעורים של שנות ה־60, בהשראת כוכבי הרוקנרול החדשים, ובהמשך עם כוכבי הפאנק הניו־יורקי, ומשם לכוכבי הספורט של שנות ה־80 וללהקות ההיפ־הופ שאימצו אותן בשמחה.

 

ואפרופו מוסיקה וסניקרס, "RUN DMC" היו הראשונים אגב שכתבו את שיר האהבה הראשון לסניקרס, "My Adidas", "ומאז הפכו הנעליים לחלק מהאיקונוגרפיה של התרבות השחורה, שגם לבנים פיתחו אליה תשוקה אובססיבית", מסכם שור.

 

נשבע לך בסניקרס שלי

 

אבל התערוכה לא רק בוחנת סניקרס קלאסיות כמו אדידס סטן סמית', אולסטאר ואחרות, אלא גם הצליחה לאסוף סניקרס במהדורות מוגבלות, כאלה שעולות אלפי שקלים ורק יודעי ח"ן מחפשים אחריהן. "זה עולם קפיטליסטי מטורף", מספר שור על התרבות העכשווית סביב הסניקרס. "אסור לשכוח שמאחורי הסניקרס עומדות חברות מסחריות שעושות מיליונים מייצור של נעליים יחסית פשוטות, ומנצלת לצורך כך ילדים וילדות באסיה ובמקומות אחרים בעולם. אבל אנחנו מציגים את הצד השני, זה שבו אספנים קונים הוצאות מיוחדות של אדידס או נייקי בהרבה מאוד כסף, והם אפילו לא נועלים את הנעליים. נחשפתי למאות זוגות נעליים ששוכבות בתוך קופסאות, והן לא ננעלו אף פעם".

 

לכן לא מפתיע הקשר שאפשר לעשות בין נעלי ספורט לפטישיזם, אולי אחד הקשרים הכי מיידיים בין עולם האופנה ופסיכולוגיה, שלרוב שמור לנעלי עקב ולנעלי נשים.

 

 

נדמה שסניקרס, מתוקף היותן דמוקרטיות וחוצות מגדרים ומעמדות, הפכו להיות הפטיש של בני נוער וצעירים ללא הבדלי דת, גזע או מין. גברים נשבעים בזוג האהוב עליהן, נשים כבר מזמן נועלות אותן לא רק בחדרי הכושר, והטרנד הספורטיבי של השנים האחרונות רק הפך אותן לפריט הכרחי בארון של כולנו, באימון, בעבודה ובטח ביציאה למקומות הבילוי.

 

לכן הסניקרס לא הולכות לשום מקום. הן ממשיכות להלהיט את תרבות הפופ והחדשות גם בשיעור הזה. התערוכה בגלריית החווה היא הוכחה לאהבה רבת־השנים הזו, והזדמנות טובה להיזכר בכמה נעליים איקוניות שמעמדן המיתולוגי עדיין חי ובועט.