פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
התובע (45), שעבד כפועל במה ונהג משאית באגודה במשך כ-11 שנים, נדרש במהלך ההכנות למופעים השונים להרים לבדו ציוד תפאורה כבד. לדבריו, באחד מימי העבודה ב-2008, הוא הרים לבדו גליל במשקל של כ-50 קילו ונפגע בגבו. ביטוח לאומי הכיר בפגיעתו כתאונת עבודה וקבע לו נכות של 10%, ורופא תעסוקתי הורה לו לא לחזור לעבודה ולהימנע מהרמת משאות כבדים.
ב-2009 הוא פנה לבית משפט ותבע פיצויים על נזקיו ממעסיקתו. לטענתו, האגודה התרשלה כאשר הטילה עליו מטלות פיזיות שהיו מעבר ליכולתו, מבלי שסיפקה לו הדרכה או אמצעים מתאימים להרמת הציוד והובלתו.
הוא הוסיף כי אלמלא התאונה, היה מתקדם לתפקיד מנהל טכני של האגודה ומשתכר 20 אלף שקל בחודש, ובהתאם דרש פיצויים של כשלושה מיליון שקל על אובדן שכר, בתוספת לפיצויים עבור כאבו וסבלו.
האגודה טענה מנגד שהתובע הוא זה שבחר לעסוק בעבודת סבלות קשה הדורשת מאמץ פיזי. לשיטתה, הוא נפגע לאחר שביצע תנועה לא נכונה, מה שיכול היה להתרחש גם בביתו ללא קשר לעבודה. היא הוסיפה שהתובע לא הוכיח שהיה מקודם, וביקשה לייחס לו אחריות מכרעת לתאונה, מהטעם שהתרשל כאשר לא ביקש עזרה.
בעניין זה השיב התובע כי נהלי העבודה אסרו עליו לבקש עזרה מחבריו לעבודה. מנהלו הישיר הודה שהמליץ לפועלי הבמה להרים משאות לבדם אם ברצונם להמשיך לעבוד אולם אחד מפועלי הבמה שזומן לעדות סיפר כי כאשר פועל אחר נזקק לעזרה כולם היו נרתמים.
השופטת שרון צנציפר הלפמן וקיבלה את טענת התובע שלפיה האגודה לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה, וכתבה: "הסיכון כי יגרם נזק לגבו של פועל הבמה כתוצאה מהרמת משקל ללא שיטת עבודה או הדרכה מתאימה הוא סיכון סביר וצפוי"
כמו כן היא השתכנעה שהתובע לא ביקש עזרה בהרמת הגליל הכבד מתוך החשש שיאבד את מקום עבודתו, ולכן דחתה את בקשת הנתבעת לייחס לו אחריות לנזקיו. עם זאת היא דחתה גם את בקשת התובע לחשב את שכרו על סמך הקידום, מכיוון שמדובר ב"השערה" שכלל לא הוכחה.
לבסוף העמידה השופטת צנציפר הלפמן את נכותו התפקודית של התובע על 15%, ובהתאם חייבה את הנתבעת לשלם לו 466,765 שקל (לאחר ניכוי התגמולים שקיבל מביטוח לאומי) עבור אובדן שכר, כאב וסבל, והפסדי פנסיה, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% מגובה הפיצוי.