חוצפה: גרושה דרשה 70% מהרכוש - ונדחתה

בני זוג נפרדו אחרי שנתיים בלבד, אבל האישה דרשה כשני שליש מהנכסים והכסף, כולל פיצוי שקיבל בעלה על תאונה קשה. מה חשבה עליה השופטת?

עו"ד משה דן פורסם: 31.12.15, 08:22

בית המשפט לענייני משפחה בראשל"צ דחה לאחרונה את החלק הארי מתביעה של אישה שהתגרשה מבעלה אחרי נישואים בני שנתיים, ודרשה לקבל כ-70% מהרכוש המשותף, כולל פיצויים על תאונה קשה שעבר. אף שחלק קטן מהתביעה התקבל, חייבה השופטת חני שירה את האישה בהוצאות משפט גבוהות.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בני הזוג נפרדו ב-2012 אחרי שנתיים של נישואים ותשע שנות זוגיות, מאז האישה הייתה בת 18. ארבע שנים לפני הנישואים עבר הנתבע תאונת דרכים קשה, שבעקבותיה נותר עם נכות, וב-2011 קיבל מחברת הביטוח פיצויים של 780 אלף שקל.

 

בתביעה שהגישה אחרי הגירושים היא דרשה לקבל כשני שליש מהרכוש המשותף, וביקשה לכלול בו את המוניטין המקצועי של בעלה ושני בונוסים של כ-100 אלף שקל שקיבל מהעבודה. מעבר לכך, היא גם ביקשה מחצית מכל הרכוש שצבר מיום שהחלו לצאת.

 

הנתבע הכחיש שיתוף בתקופה שלפני הנישואים. לדבריו, עד אז הם היו "סתם חברים", ולעמדתו אי אפשר לפסוק סימולטנית גם לפי הלכת השיתוף וגם לפי חוק יחסי ממון. במקרה שלהם צריך לפעול לפי החוק ולחלק את הרכוש מתקופת הנישואים שווה בשווה, למעט הבונוסים.

 

הבעל טען גם שהפיצויים על התאונה – שניתנו לו לטיפולים וכפיצוי על הסבל שעבר לבדו – אינם משותפים. העובדה היא שכחודש וחצי לאחר שהפקיד אותם לחשבון המשותף (כי לא היה לו חשבון אחר), הוא העביר אותם לחשבון פרטי בבנק אחר.

 

השופטת חני שירה קבעה שסביר להניח שהצדדים כן היו ידועים בציבור בתקופה שלפני הנישואים וגם שאין שום בעיה לפסוק לפי הלכת השיתוף בתקופה זו, ולפי חוק יחסי ממון בתקופת הנישואים, אבל זה לא אומר שהתובעת זכאית לחצי מהרכוש.

 

על מנת להוכיח שיתוף בתקופת החברות, התובעת הייתה צריכה להראות "כוונת שיתוף", אך לא הצליחה, בין היתר לנוכח ההתנהלות הכספית הנפרדת של השניים, שאוחדה רק עם נישואיהם.

 

באשר לתאונת הדרכים נקבע שפיצוי כזה לא שייך לרכוש המשותף, אלא במקרים שהוא כולל רכיב של אובדן הכנסה או ששני הצדדים משתמשים בו. אבל כאן הפיצויים ניתנו לתובע כסכום גלובלי. בנוסף, העברת הכספים לחשבון האישי של הבעל מעידה על כך שלא יועד לשימוש משותף.

 

כמו כן, לנוכח הגיל הצעיר של הצדדים (התובעת כבת 30 והנתבע כבן 35) ותקופת הנישואים הקצרה – אין לאישה חלק במוניטין של בעלה וודאי שאינה זכאית לחלוקת רכוש לא שוויונית. עם זאת, היא כן זכאית להשתתף בבונוסים, שכן זהו חלק מההכנסה המשותפת.

 

לבסוף קבעה השופטת כי חלוקת הרכוש תתבצע שווה בשווה, כולל הבונוסים, אך ללא הפיצויים והרכוש שנצבר לפני הנישואים. מאחר שמרב התביעה נדחתה והשופטת חשבה שכלל לא היה מקום להגישה במתכונתה – התובעת חויבה בהוצאות ושכר טרחה גבוהים של 45 אלף שקל.