פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
התובע סיים את עבודתו בחברת כוח האדם "י.ב שיא משאבים" אחרי שנתיים, וב-2013 הגיש נגדה תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע, בטענה שהיא חייבת לו 24,811 שקל עבור זכויות סוציאליות שונות.
מנגד ביקשה החברה לקזז מכל סכום שייפסק לחובתה 12,447 שקל. היא טענה שסברה בטעות כי העובד זכאי לנקודות זיכוי ממס הכנסה, ולכן לא גבתה ממנו מס ולאחר מכן נאלצה לשאת בו בעצמה.
בית הדין קיבל את תביעת העובד בחלקה, פסק לזכותו 9,212 שקל ודחה את בקשת החברה. בתגובה היא הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה וטענה שבית הדין החמיר עמה כאשר אסר באופן גורף על קיזוז כלשהו מיתרות מס ההכנסה של העובד.
לשיטתה, עקב הטעות בחישוב שכרו, העובד למעשה "זכה" להטבה כספית שלא כדין, כאשר החברה היא זו ששילמה במקומו את המס.
שופטי בית הדין הארצי לעבודה - אילן איטח, משה טוינה ורונית רוזנפלד - הבהירו שמעסיק ששילם חוב של עובד למס הכנסה מבלי שהיה חייב בכך, רשאי לדרוש את השבת התשלום העודף רק אם הודיעה לעובד זמן סביר מראש על הכוונה לקזז משכרו את הכספים שקיבל בטעות.
אלא שבמקרה זה החברה לא הודיעה על כך לעובד בזמן, מה גם שהיא זו שאחראית לטעות, ולא העובד - שפעל בתום לב והיה רשאי להסתמך על השכר ששולם לו.
כמו כן, השופטים ציינו כי בהתחשב בכך שהעובד השתכר שכר מינימום, ניכוי הכספים משכרו בשלב זה יהיה לא צודק. כך למשל, לו היה יודע מלכתחילה שיפריש יותר מס, ייתכן שהיה מבקש תוספת שכר, והדבר נמנע ממנו.
מעבר לכך, השופטים כלל לא היו בטוחים שהחברה באמת נשאה בחובות העובד למס הכנסה, כיוון שהיא לא הוכיחה זאת בראיות מספקות. לפיכך נדחה ערעור החברה, והיא חויבה לשלם לעובד לשעבר הוצאות משפט בסך 4,000 שקל.