••• בהתחלה, מתכנת באינטל בשם קווין לבנדובסקי רצה בסך הכל למצוא דרך לעקוב אחר תקליטי הטכנו שלו. עכשיו, כעבור 15 שנה, אתר האינטרנט שהקים לצורך זה, Discogs.com, הפך מקור רב־ערך לאספני תקליטים ולתעשיית המוזיקה, עם מידע על יותר מ־6.5 מיליון תקליטים ודיסקים.
ובשוק המקוון של האתר, מדווח "הניו־יורק טיימס", נמכרו בשנה שהסתיימה תקליטים בקרוב ל־100 מיליון דולר. בהשראת המודל של ויקיפדיה נבנה בדיסקוגס אחד האוספים המקיפים בעולם של מידע דיסקוגרפי, עם נתונים היסטוריים שנערכו על ידי אלפי מתנדבים.
הערך על האלבום הלבן של הביטלס, לדוגמה, כולל 309 גרסאות נבדלות של התקליט, כולל ההוצאות המקוריות שלו במדינות כמו אורוגוואי, הודו ויוגוסלביה, במונו ובסטריאו, ולאורך עשורים של הוצאות חוזרות, החל בקלטות יווניות וכלה בתקליטורים יפניים.
בדיסקוגס מוצעים עתה למכירה 24 מיליון פריטים, בהשוואה ל־11 מיליון במדור המוזיקה של איביי. דיסקוגס גובה עמלה של 8% ומרוויחה יפה. לבנדובסקי (40) מעסיק 37 עובדים ברחבי העולם, והאתר שלו, שפתוח היום לכל סוגי המוזיקה ושם לו למטרה לקטלג כל תקליט שיצא אי־פעם, נהנה מ־20 מיליון מבקרים לחודש ומ־3 מיליון משתמשים רשומים.
ליוצרי ועורכי הערכים השונים ב"תקליטופדיה" הזאת יש שורה ארוכה של הנחיות נוקשות ומפורטות. הכלל הראשון: התקליט המדובר חייב להיות ברשותך.
60% מהלקוחות הם מאירופה, ויש רבים גם ביפן (להיט 2015 ביפן: "Black or White" של מייקל ג'קסון, שנמכר ב־70 עותקים ללקוחות במדינה זו). והפורמט הכי לוהט בשנה שעברה היו תקליטי הוויניל — נמכרו 2.8 מיליון, לעומת 628 אלף דיסקים.
••• הספרייה הציבורית של ניו־יורק שיחררה לציבור למעלה מ־180 אלף תצלומים, גלויות, מפות ושאר פריטים מאוספיה המיוחדים, שניתנים להורדה ברזולוציה גבוהה. והספרייה, מדווח "הניו־יורק טיימס", מזמינה את המשתמשים להוריד אותם ולהשתמש בהם כרצונם. הכתובת: nypl.org/publicdomain.