סיפור מההפטרה

"חדשות התנ"ך", ערוץ 2, 13:45

"חדשות התנ"ך" של הטלוויזיה החינוכית היא למעשה גלגולה של "חדשות מהעבר", שעסקה באישים ובאירועים משמעותיים בתולדות המדינה ובכמה פרקים גם בדמויות ובנקודות ציון עולמיות. הרעיון הוא להנגיש את החומר באמצעות הפורמט שכל ישראלי מכיר מגיל אפס – מהדורת חדשות – בליווי רפרנסים לרשתות החברתיות: סטטוסים של גולדה מאיר, סרטונים של יצחק רבין וקומנטים מאת בנימין זאב הרצל. עתה, בהתאם לרוח התקופה, הגיע תורם של יהושע בן־נון, דוד המלך ואף אלוהים בכבודו ובעצמו.

 

מלכתחילה, הכפפתה של ההיסטוריה או המורשת לעידן הפייסבוק וקבוצות הווטסאפ מאולצת ואינפנטילית. אולם מה ש"חדשות מהעבר" עשתה במידה רבה של חינניות מבוצע ב"חדשות התנ"ך" בחוסר טעם. היא יוצאת מתוך ההנחה שקהל היעד – ילדים ובני נוער – אינו מסוגל להתעניין בשאול המלך ובשמואל הנביא אם לא יקרצו לו כל חצי דקה. בעוד "חדשות העבר" הצליחה להציף גם היבטים מורכבים של הנושאים שבהם טיפלה, "חדשות התנ"ך" ממוקדת כמעט כולה בדאחקות עבשות ובטשטוש היופי הספרותי והדילמות הערכיות שקיימים בספר הספרים.

 

ניתן לתמצת את הפער בין שתי התוכניות בעמדת ההגשה. את "חדשות מהעבר" הובילו מירי נבו ועידן אלתרמן. נבו היא מגישה מיומנת שהתסריט נשמע בפיה כמו דיווח מהימן ולא כאוסף פאנצ'ים. את הצד הקליל השאירה רוב הזמן לאלתרמן, קומיקאי מנוסה. ב"חדשות התנ"ך" מככבים צביקה הדר ונלי תגר. כור מחצבתו של הדר הוא הפריים־טיים של ערוץ 2. הבחירה בו אינה מתמצה בליהוק של פרצוף מוכר. הדר כמו מביא עימו מהות מסוימת, שבאה לידי ביטוי בשפה ובעולם הדימויים של התוכנית, שנשענים באופן מוגזם על שעשועונים וריאליטי.

 

בפרק ששודר שלשום, למשל, עסקו הדר ותגר בגניבת השלל שנלקח במהלך כיבוש יריחו, כמתואר בספר יהושע. "עכשיו צריך למצוא את הפושע", אמרה תגר להדר. "איך בדיוק?", שאל הדר. "כמו שאתה אוהב צבי, בשעשועון!", השיבה. על המסך הופיעה כתובית חגיגית שהכריזה "מי המועל?". תגר שאלה בהתלהבות: "מי חטא? מי גנב? ומי יירגם באבנים? מיד נגלה!" ולבסוף העניקה לזוכה המאושר פרס "מתנת" ונפרדה ממנו ב"אתה החוליה החלשה, שלום!". מתברר שגם עונש מוות בסקילה יכול להיות תוכנית בידור.

 

אתמול, לעומת זאת, היה להדר מסר רלוונטי. "עזבו אתכם מכל מיני טרנדים של אלילים", אמר כשניסה להסביר את בקשתו של יהושע בן־נון מעם ישראל לדבוק באלוהים ולהיפטר מעבודה זרה. "ובינינו, אלילים בתקופה הזאת זה לא הפסלונים החמודים מהשוק. זו הייתה תרבות שלמה, מאוד־מאוד בעייתית, בלי מוסר, בלי ערכים". טוב, אין כמו המנחה של "כוכב נולד", "נולד לרקוד" ו"בית ספר למוסיקה" כדי להטיף בנושא.

 

בקטנה. אין קדושים במאבק בין הרשות השנייה לערוץ 10 על אורכה של המהדורה המרכזית. מצד אחד, זוהי התערבות חריגה של הרגולטור בלוח השידורים שעלולה להוות מדרון חלקלק ובעייתי. מצד שני, התנפחותן של המהדורות בערוצים 2 ו־10 לסאגות בנות 80 ואף 90 דקות לא מצדיקה את עצמה, עם כל הכבוד לאותם "תכנים מגזיניים" שכל אחת מהן מציעה. שני הערוצים מנהלים מדי ערב קרבות מצמוצים על חשבונם של הצופים המסוממים ממילא מאקטואליה, שכבר שכחו שפעם מהדורה ארכה חצי שעה בלבד והשמיים לא נפלו.