נוקאאוט להתרפסות
החלום של דייויד בלאט הסתיים, ועכשיו הגיע הזמן לחשבון נפש. של בלאט ושל התקשורת הפרובינציאלית. דייויד הבין מיד את מקומו, אבל ההתבטלות שלו בפני לברון ג'יימס הביאה בסופו של דבר לנפנופו. עמיר פלג מסכם סוף שבוע סוער
"אם יש דבר אחד שקואוץ' בלאט מנסה לעשות, זה לשים אותנו בעמדת ניצחון". כך אמר לברון ג'יימס רק לפני שבוע וחצי. זו הייתה עוד עקיצה פטרונית, מהסוג שמלך קליבלנד מתמחה בו, אבל אצלנו הוצג הציטוט כמחמאה. כאילו יש מאמן כלשהו, שמנסה לשים את קבוצתו בעמדת הפסד.
טיירון לו: "לא אעשה את הדברים אחרת - אעשה אותם טוב יותר"
אבל עכשיו הסתיים החלום והגיע הזמן לחשבון נפש. של בלאט ושל התקשורת הפרובינציאלית. נתחיל כמובן עם המאמן הישראלי המצליח ביותר בכל הזמנים והענפים, שהגיע לטופ של הטופ אך ורק בזכות הישגיו (בניגוד לאברם גרנט למשל). מה לעשות שהיורוליג לעומת ה־NBA, זה כמו הסופרלנד ליד דיסניוורלד.
דייויד, להבדיל מחוג הכתבים המעריצים, הבין מיד את מקומו. לכן הוא גם לא נעלב בכל פעם שג'יימס לא ספר אותו – בפסקי הזמן, בראיונות, במסיבות עיתונאים. בלאט, אדם חכם, חשב על הג'וב והחוזה הדמיוניים והבליג. הבעיה שהוא לא רק שתק, אלא התרפס. ככל שלברון זילזל בו יותר, כך דייויד הילל, שיבח ורומם את הוד מלכותו. לעתים זה כבר היה דביק ומביך.
בשבוע שעבר, לדוגמה, שודרה בערוץ שבלאט עושה לו פרומואים כתבה על סטף קרי. דייויד יכול היה לפרגן בלי חשבון לפנומן שסחף
את גולדן סטייט לאליפות, אבל אמר: "אני לא חושב שהוא יותר טוב מהשחקן הכי טוב שלנו, שהוא הכי טוב בעולם".
החנופה האובססיבית באה לביטוי אפילו בהודעת הפרידה שפירסם שלשום. "אני רוצה להודות לדן גילברט ולדייויד גריפין שנתנו לי הזדמנות", כתב. "אני גאה שזכיתי לעבוד עם שחקנים כמו לברון ג'יימס, קיירי ארווינג, קווין לאב ושאר הסגל". כן, גם להודעה הוא הכניס רק את החמישייה החזקה.
ככה הוא סחב שנה וחצי, כאנדרדוג חביב ואסיר תודה. ייתכן מאוד שההתבטלות הזו עזרה לו לקבל עוד עונה, אין ספק שהביאה בסופו של דבר לנפנופו. כשמאמן לא מצליח לטפח אישיות ולהפגין סמכות, הכי קל להיפטר ממנו. תשאלו אפילו את גיא גודס. איך אמר שלשום הפרשן הוותיק דייויד אולדרידג': "אתה לא משלם כל כך הרבה מיליונים בשביל מאמן שיהיה בובה".
אבל מי זה אולדרידג' לעומת הילדים עם המיקרופונים במזרח התיכון? אחד מהם אפילו ירד שלשום, בקול שבור, על מחליפו: "לטיירון לו אין ניסיון כמו של בלאט". ברור, כולה שיחק 12 שנה בליגה הטובה בעולם, זכה רק בשתי אליפויות, ומשמש בקושי שמונה שנים כעוזר מאמן.
ואיזה מזל שראשי הקאבלירס לא הודיעו מראש לתקשורת בישראל על הפיטורים הצפויים. אחרת עוד היינו שומעים שלשום את שליחנו המיוחד למסיבת העיתונאים שואל את הבעלים דייויד גריפין: ”מה יש לך לומר לצופים שלא יקומו עכשיו באמצע הלילה בישראל?"
