קראתי בסוף השבוע שעבר את תוכניות הפעולה של חברי הכנסת רחבעם זאבי, אביגדור ליברמן ואליעזר (צ'יטה) כהן. כולם פטריוטים דגולים, שמתכננים להיות שרים בממשלת שרון, כולם מקרינים כוח ועזוז רב. בלי כל עכבות הם מכריזים: להפציץ, לכבוש, להרוס, להשפיל ולמחוק מעל פני האדמה. מה שנקרא, "לגלח יישובים".
ככל שהוספתי לקרוא, צף לנגד עיני סיפורו של הכפר לידיצה שבצ'כיה, 20 קילומטר מהעיר פראג בדרך לטרזינשטט. ב-1942 חיסלו צנחנים בריטים בעזרת פרטיזנים צ'כים את אחד המפקדים הנאצים הבכירים ששלט באזור, והתגובה לא איחרה לבוא. ב-10 ביוני 1942, בשעות הבוקר המוקדמות, הופיעו חיילי הצבא הכובש, והוציאו את כל התושבים מבתיהם. 172 הגברים הוצאו להורג ביריות במקום, את הנשים והילדים העבירו למחנות ריכוז, ואת היישוב "גילחו" עד היסוד. תגובות הגיעו מכל העולם, ואתרים שונים נקראו על שם המקום. אבל התגובה הבינלאומית לדידנו אינה חשובה, שהרי אנו "עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב".
ענישה קולקטיבית אינה חריג במקומותינו, סגר וכיתור הם עניין של יום ביומו. גנדי מזכיר למי שלא יודע כי יש לנו שליטה מוחלטת גם על המים והחשמל בגדה ובעזה. "אני סוגר להם את המים והם מפסיקים לשתות", הוא מאיים. חברו בכנסת אליעזר (צ'יטה) כהן, מצדד בכיבוש יישובים ערביים שיורים על ישראל, "או שנמחק אותם". מאימתי יישובים יורים?
אנחנו כבר התנסינו בהריגת נשים, ילדים וגברים, בכפר קאסם 1956. כדאי לקרוא את ספרו של רוביק רוזנטל על אותו רצח, וכן את התיאורים של מבצעיו. הם מספרים כיצד נהגו כמו הנאצים, וההשוואה היא שלהם!
כאשר אנחנו לחמנו על עצמאותנו ואנשי בגין מהאצ"ל ואנשי שמיר מהלח"י זרקו פצצות בשווקים, במלון המלך דוד, ברפיינריס בחיפה ובמקומות אחרים ותלו חיילים בריטים – אז לא הפעיל השלטון הבריטי ענישה קולקטיבית של הרעבה, שלילת מים וחשמל והוצאות להורג. הבריטים גם לא ביצעו חיסולים ללא משפט.
מסתבר שגיבורינו הפטריוטים, שיכורי הכוח ותחושת העליונות של "אתה בחרתנו", למדו כמה דברים מהפשיסטים. מה שהם לא למדו זה שלכל אקציה יש ריאקציה. חכמי דורנו לא מנסים אפילו לחשוב על תגובות שרשרת אפשריות ושפיכות דמים. חיסולים, כיתור, הרעבה, מחיקה, פיצוצים – כל אלה כנראה מתסיסים את דמם, שהרי לצורך מה בנינו את הצבא החזק במזרח התיכון? סתם כדי להתפשר למען שלום? זה הרי בזבוז.