טל בן חיים, למשל, העדיף להתמקד בבונקר של הפועל תל אביב כדי להצדיק את התיקו המביש מבחינת מכבי בדרבי. שום ביקורת עצמית או קבוצתית, לאחר שככל הנראה מכבי חשבה שהנקודות בכיס וזלזלה. "הפועל שמו אוטובוס ברחבה", התבטא העילוי בביטוי של מוריניו, ושכח שבקבוצה שלו, וגם אצלו, אין מספיק חוכמה כדי לפצח את המערך (הצפוף והצפוי) שהעלה גוטמן.
כמה ימים קודם לכן, אחרי עזיבת גילי ורמוט למכבי חיפה, אמר ערן זהבי שבמכבי תל אביב משחקים רק הישראלים הכי טובים, ומי שלא מספיק טוב לא נמצא שם. אני מניח שהוא היה רוצה לצדו שחקנים כמו מאור בוזגלו, מאור מליקסון, אליניב ברדה, יוסי בניון, מהרן ראדי, אלירן עטר, עומר אצילי ומשובחים אחרים, אבל למספר 7 של מכבי היה חשוב כנראה לעקוץ בבוז אופייני את ורמוט.
גם זהבי כנראה לא הבין את השינוי המרכזי שחוללה אלונה ברקת. אחרי שנים שבהם שחקנים בכירים ישראלים נמנעו מלהגיע לנגב או לדרום בכלל, באה ברקת ועם הכסף הגדול והתנאים הנכונים משכה אותם לשם ויצרה להם מחויבות למועדון. שחקן כמו בוזגלו מוכן לשחק רק בבאר שבע ומליקסון חזר מחו"ל היישר לקבוצה שנתנה לו את הצ'אנס והחזירה אותו לחיים אחרי האפיזודה במכבי חיפה.
לברקת יש בסיס ישראלי מצוין, והיא בניגוד לקרויף גם קלעה בול בזרים ולא התביישה להמר על שוער בן 35 בין הקורות בזמן שההולנדי לקח את מכבי להרפתקה עם ילד בן 19. הפער הוא תוצאה ישירה של ניצול כל נקודות התורפה של הצהובים: החלפת המאמן, הלחץ התקשורתי, הסאגה עם יוקאנוביץ', הזרים החלשים, כל אלה שיחקו לטובת באר שבע. תוסיפו לזה את הסגל של הדרומים, שיותר מגובש מזה של מכבי תל אבי, ותקבלו חמש נקודות הפרש רגע לפני הפלייאוף.
עוד נקודת הפרש או שתיים, מה שיהפוך את הפער בין הקבוצות לשלושה משחקים, ומכבי ת"א תישבר. אין לה חוסן מנטלי, ההתבטאויות של השחקנים המרכזיים שלה רק מוכיחות את זה והלחץ רק יגבר בכל משחק. יש לה את ערן זהבי, אבל גם הוא, גדול ככל שיהיה, לא יוכל לעשות את המהפך לבדו בזמן שבבאר שבע יש קבוצה מגובשת, איכותית, ובעיקר כזאת שעובדת בלי רעש. יבשה כמו הנגב, אבל הצליחה להפריח את השממה בלי שום הצהרה מיותרת.