בגיל 69 עם מחלת ריאות קשה - רחל תרוץ במרתון

כשהיא כבר סבתא ל-7 נכדים, עם מחלת ריאות קשה, לחץ דם גבוה ובעיות בריאותיות נוספות החליטה רחל ברסקי שאין לה ברירה והיא חייבת לעבור ניתוח לקיצור קיבה, למרות הפחד. "לפני שנתיים לא יכולתי לעלות במדרגות ומחר ארוץ במרתון ה-4 שלי. החיים שלי השתנו". היא אומרת

בוחרת בחיים בגיל מבוגר. למרות התנגדותם העזה של בני משפחתה החליטה רחל ברסקי בגיל 67 כשהיא במשקל 109 ק"ג וסובלת ממחלת ריאות קשה, לחץ דם גבוה ובעיות גופניות לעשות ניתוח קיצור קיבה. היום שנתיים אחרי, היא שוקלת 64 ק"ג ומתכוננת ל"מרתון תל אביב" בו היא תרוץ 10 ק"מ. זה יהיה המרתון הרביעי שלה בשנתיים האחרונות ואת הק"מ האחרון היא מתכננת לרוץ יחד עם בעלה בן ה-73.

 

עוד בנושא במדור 60 פלוס

איך הורידו בני וסילבי 80 ק"ג ממשקל גופם? 

כורכום ושחייה: כך תימנעו מכאב מפרקים בלי תרופות 

5 החלטות: איך לא להשמין בגיל מבוגר 

 

לא הצליחה לעלות במדרגות

רחל לא הייתה ילדה או נערה שמנה. במשך השנים עלה משקלה בהדרגתיות והיא תמיד ניסתה להוריד. "יש לי ארבע בנות", היא מספרת, "אחרי הלידה הרביעית כבר לא הצלחתי לחזור למשקל. וככה במשך השנים כל הזמן עליתי קצת. ניסתי הכל, דיאטות ותוכניות הרזיה, תמיד ירדתי קצת אבל עליתי בחזרה בריבית".

 

לצד המשקל המצטבר היה גורם נוסף שפגע אנושות בבריאותה. עישון. היא עישנה במשך שנים, מה שגרם לה למחלת ריאות קשה, "עישנתי הרבה מאוד סיגריות. וחליתי", היא מספרת בפתיחות. "הגעתי למצב שלקומה שנייה, לדירה של הבת שלי לא הצלחתי להגיע. פשוט לא יכולתי לנשום".

 

"לפני כחמש שנים הפסקתי לעשן ואז עליתי עוד 30 ק"ג. משקל השיא שלי היה 109 ק"ג. ויחד איתו סבלתי מלחץ דם גבוה, מדופק של 100 בישיבה ומכאבים ברגליים". 

"פחדו שאני לא אתעורר"

מחברים שמעה רחל על האפשרות של ניתוח קיצור קיבה. "הילדות מאוד התנגדו". היא נזכרת, "הן פחדו שאני לא אתעורר בגלל הבעיות הבריאותיות שלי. כולם היו נגד. אבל רופאת המשפחה שלי מאוד תמכה  וגם רופא הריאות והקרדיולוג אז אמרתי לבנות שאין ברירה. שאני לא צריכה את האישור שלהן והלכתי לניתוח".

 

זה לא היה קל או פשוט. שבוע ימים הייתה רחל בטיפול נמרץ. "לקח חודש ימים עד שהתחלתי להתאושש, גם אחרי שיצאתי מבית החולים עדיין לא הצלחתי לעשות פעולות פשוטות. ידעתי שאני צריכה להתחיל בהליכות, הרופאים המליצו בכדי לחזק את הגוף ולשמור על התוצאות אבל אני לא הצלחתי. היה לי מאוד קשה לנשום".

 

הגיל כמכשול 

הצוות הרפואי שליוו את תקופת ההחלמה ביקש ממנה לא להתייאש. "חיפשתי תמיכה". היא מספרת, "למרות שבעלי תומך בי במיליון אחוז הייתי צריכה משהו אחר. מצאתי בפייסבוק קבוצת הליכה שמורכבת רק מאנשים שעברו את הניתוח - "להגשים את החלום", של שלומי הרט. והחלטתי לנסות".

 

"אני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לנמל תל אביב לא התחברתי. אני מודה. כולם היו יכולים להיות הילדים שלי, הרגשתי שהגיל שלי מפריע לי. אבל חברה שהכרתי אמרה לי לבוא שוב, ולא להתייאש אחרי פעם אחת. ידעתי שאני חייבת את התמיכה אז הגעתי שוב. ובאמת הפעם השנייה הייתה אחרת. מאז אני כל שבת שם. עומדת בקצב של הצעירים ומרגישה חלק מהקבוצה. היום אני כבר לא מרגישה את הגיל".

 

"פעילות גופנית מומלצת בחום לכל המנותחים, ללא הבדל גיל או מין", אומר ד"ר דוד גויטיין, מנתח בכיר במרכז הרפואי לטיפול בהשמנת יתר, מקבוצת "אסיא מדיקל", מנהל היחידה לכירורגיה בריאטרית ומטבולית בבית החולים שיבא תל השומר.

 

"גם בגילאים מבוגרים ישנה חשיבות עליונה לספורט, בייחוד בהקשר של שמירת מאסת שריר ושיפור במטבוליזם עצמות. ללא ביצוע פעילות גופנית ושמירה על תזונה נכונה על בסיס קבוע לאחר ניתוחי הרזיה, תוצאות הניתוח לא יממשו את הפוטנציאל שלהם, ועלולות להופיע בעיות בריאותיות כגון עלייה באחוזי השומן, שינוי לרעה בהופעה האסתטית, ירידה בתפקוד בכלל ושינויים במצבי רוח". 

חיים חדשים: אימון כל יום

היום רחל מכורה לספורט. היא מתאמנת 7 פעמים בשבוע. רצה, צועדת, מתאמנת במכון כושר, עושה פילאטיס, עיצוב ונרשמת לכל מרתון עליו היא שומעת. "החיים שלי נראים אחרת. ספורט זה סם. גם כשאנחנו בחו"ל הדבר הראשון שאני עושה זה בודקת את החדר כושר. לפני שבעלי מתעורר אני כבר יוצאת לריצה להכיר את הסביבה".

 

"היום הגיל שלי בכלל לא שיקול בחיים שלי. אני מרגישה קלילה, הדופק שלי 64 אני עושה דברים בקלות. אני ממליצה בחום לא לחשוש, לעשות את הניתוח בלווי המקצועי הנכון ולדעת שבלי ספורט זה לא עובד".

הפתעה מרגשת במרתון הראשון

הקבוצה עשתה את השינוי בחייה של רחל, אבל את המרתון הראשון שלה היא לא תשכח. "נרשמתי למרתון תל אביב, בשנה שעברה כי כולם בקבוצה דיברו ואמרו שיהיה כייף. אמרתי ננסה. הבנות שלי מאוד דאגו לי. הן חשבו שאני לא אסיים אז הן נרשמו יחד איתי. וכך שאנחנו רצות, בק"מ האחרון אני פתאום רואה אותן מדברות בטלפון, אמרתי, 'מה אתן מדברות באמצע הריצה'. אז הן אמרו לי להסתכל אחורה ולראות כמה אנשים יש, אמרתי, 'מה אכפת לי כמה אנשים יש אני רוצה לסיים', אבל הן ביקשו שאסתובב ושהסתובבתי פתאום ראיתי את כל הבנות שלי והחתנים ובעלי רצים מאחוריי עם חולצות מיוחדות שהם הדפיסו. זה היה מרגש כל כך, הייתי בהתרגשות עצומה".

 

אוספת מרתונים

את המרתון השני שלה, "מרוץ אייל" היא כבר עשתה עם שני הנכדים, בהרשמה למרוץ השלישי, "מרוץ התחתונים" היא כבר לא היססה, "היה ברור שאני הולכת", היא אומרת.

 

עכשיו, כמה שעות לפני המרתון הרביעי של רחל בשנתיים האחרונות, "מרתון תל אביב" בו היא משתתפת במקצה 10 ק"מ כבר אין חששות. "אני הולכת לרוץ עם הקבוצה שלי, נרשמנו 126 רצים, זאת הקבוצה הגדולה ביותר. החיים שלי השתנו כל כך. הילדים גאים בי, הנכדים, החתנים, בעלי וגם אני כל כך גאה בעצמי שהיה לי את האומץ לעשות את הצעד, היום אני חיה".