פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
לפני כמה שנים עבר הרוכב תאונת דרכים והביא את אופנועו למוסך על מנת שיבדקו אותו לשם קבלת חוות דעת על הנזקים לצורכי ביטוח. לאחר ששמאי מטעם חברת הביטוח קבע שהאופנוע במצב של אובדן כללי ("טוטאל לוס"), ביקש הרוכב לקבל בחזרה את שרידיו מהמוסך.
ואולם, המוסך דחה את בקשתו מאחר שלא קיבל תשלום עבור עבודות תיקונים שלטענתו ביצע האופנוע. רק לאחר ארבעה חודשים, שבהם נאלץ לפעול לקבלת צו מבית המשפט, קיבל הרוכב את האופנוע חזרה לידיו. ב-2014 הוא הגיש תביעה לפיצויים בסך 32,900 שקל נגד המוסך ובעליו, שלטענתו החזיקו באופנוע שלא כדין וגרמו לו לעוול ועוגמת נפש.
הוא עמד על כך שהביא את האופנוע למוסך לצורך הערכת שמאי בלבד, ולא לשם תיקון כלשהו. עוד לדבריו, הוא מעולם לא התחייב לשלם לנתבעים דבר עבור הערכת השמאי.
הנתבע טען מנגד שעיכב את האופנוע כדין, כערובה לקבלת תשלום שכר עבודה. לטענתו הוא השקיע 13 שעות עבודה כדי להכין ולבדוק את האופנוע לשם קבלת חוות דעת שמאי מטעם המבטחת, וכדי לגבש הצעת מחיר לתיקון. הוא הציג טופס הזמנת תיקון שנחתם לטענתו על ידי התובע, אולם התובע הכחיש.
השופט איל באומגרט ביקר את התנהלות בעלי המוסך, לא הצליח להוכיח שהתובע הוא זה שחתם על הטופס להזמנת התיקון. לפי השופט, גם אם התובע היה חותם על הטופס, הרי שמדובר בחוזה לא תקני כיוון שהוא לא כלל הצעת מחיר ראשונית.
"אין להלום מצב שלפיו לקוח מביא את כלי רכבו למוסך, אשר מבצע עבודות כאלה או אחרות ומגיש חשבון, לאחר ביצוע העבודות, ללא אישור מראש", כתב השופט, והדגיש את העובדה שהנתבעים דרשו "שכר עבודה ראוי", מבלי שהציגו ראיות המלמדות על העבודה שביצעו.
נקבע שהנתבע פעל בחוסר תום לב עוד בשלב ניהול המשא ומתן עם התובע. מאחר שהתובע לא היה מעולם חייב בתשלום כלשהו למוסך, השופט קבע כי לנתבע לא הייתה כל זכות לעכב את האופנוע ולדרוש דמי אחסון.
ואולם, השופט לא סבר שלתובע מגיע פיצוי כפי שתבע, והחליט לפסוק לו 7,500 שקל על עוגמת נפש בלבד. התוצאה היא כי התביעה הראשית התקבלה בחלקה ותביעה נגדית שהגיש המוסך נדחתה.