עשה לך קרב

גם אחרי החלטת הרמטכ"ל להעביר את ענף "תודעה יהודית" לאחריות ראש אכ"א, המאבק ממשיך להתנהל הרבנות הצבאית והיריבים בחיל החינוך מטיחים זה בזה האשמות על ניסיונות השתלטות, כפייה ופוליטיזציה של הצבא אהרון קרוב, הפצוע הקשה ביותר במבצע "עופרת יצוקה" ומרצה מטעם "תודעה יהודית", מתגייס למערכה: "מדובר בפגיעה אנושה ברוח הלחימה של החיילים" דובר צה"ל: "הפעילות תרוכז ותותאם לכלל המשרתים"

"אני יכולה להיות חוצפנית?" מוציאה אישה את ראשה מחלון הג'יפ.

 

"לא", עונה בחיוך הצעיר הנשען על רכבו באחד מחניוני ירושלים.

 

"אתה לא מבין כמה אני מעריצה אותך", מתפרצת האישה בכל זאת. "מהרגע הראשון הייתי איתך בכל שלב. אין לך מושג עד כמה התרגשתי ממך. טוב, כבר התחלתי אז אמשיך להיות חוצפנית. אני חייבת לעשות איתך סלפי".

 

ואהרון קרוב, הפצוע הקשה ביותר במבצע "עופרת יצוקה" שיצא לקרבות בעזה סמוך לחתונתו, מחייך למצלמה, ועיניו שמאירות מבעד לצלקות, צוחקות. "תצלמי מימין, שאשתי תראה כמה אני חתיך". אבל גם את רקתו הפגועה משמאל מציג קרוב למצלמה, במין חן אצילי נעדר מבוכה, כזה שכבר רגיל להתעלם מהמבטים שננעצים בחריטות שהותירה המלחמה בגופו.

 

"שבע שנים עברו מאז הפציעה שלי", אומר קרוב, אז מפקד מחלקה בגדוד 890 בצנחנים. "אני עדיין המום מכמות האהבה שמרעיפים עליי. ודאי שיש רגעים שזה מציק, רגעים שאני רוצה סתם ללכת ברחוב, אבל בסופו של דבר אני מקבל מזה המון כוח. לא סתם נפצעתי, יצאתי לקרב למען משהו. לא נשארתי בודד מרגע הפציעה ועד עכשיו. אני זוכר שהלכתי לאחת הוועדות הרפואיות ופתאום עצר לידי אוטובוס, והנהג הכריז בקול רם, 'הנה אהרון קרוב', והנוסעים נופפו לי כולם בהתלהבות. ההרגשה שעם שלם מחבק אותך הובילה אותי לרצות לתת לעם הזה בחזרה. הבנתי שאני רוצה להמשיך לחיות חיים שיש בהם שייכות לכלל, למרות שלא ידעתי בדיוק איך".

 

ההבנה כיצד דווקא מתוך הניסיונות שהחיים זימנו לו יוכל לתרום לכלל, הגיעה בדמות בקשה להרצות בפני נוער. "שנתיים אחרי הפציעה חבר שלי ביקש ממני לבוא להעביר שיחה לחניכים שלו בארגון 'אחריי'. אז עוד בקושי הצלחתי לדבר. הייתי מתבלבל במילים, אומר מילים לא קשורות, גם עכשיו עוד קשה לי לשלוף מילים ומושגים. החבר לחץ עליי שאגיע רק לעשר דקות. דיברתי 20. זה היה קשה. הרגשתי שדיברתי מגומגם, אבל אחר כך החבר אמר שזו הייתה אחת השיחות הטובות, ושזה נתן המון מוטיבציה לחבר'ה להתגייס. בעקבותיו ביקשו גם מדריכים אחרים, ואז הבנתי שאולי זו הדרך שלי להיות שייך לעם ישראל. כיום אני מרצה בתיכונים בכל הארץ, דתיים וחילוניים, ובהמשך הגעתי ל'תודעה יהודית', כדי להרצות לחיילים במהלך השירות. זו השליחות שלי.

 

"אני שונא להתראיין, שונא לריב, אני איש של שלום וקונצנזוס, אבל החלטתי לצאת למלחמה בעקבות ההחלטה של הרמטכ"ל להעביר את ענף 'תודעה יהודית' לאכ"א. אני לא פועל בשם אף אחד, זו החלטה אישית שלי להילחם על הנושא הזה. השתתפתי גם בדיון בכנסת בנושא. בעיניי, מדובר בפגיעה אנושה ברוח הלחימה של חיילי צה"ל".

 

למה?

 

"כמפקד בצבא אני יודע עד כמה חיילים זקוקים לרוח לחימה, גם בפעילות הסדירה מול טרור וכמובן שבמלחמה. המפקד הוא האחראי על רוח הלחימה, אבל כמו שהוא נעזר בחיל חימוש בדברים טכניים הוא יכול לבחור להיעזר ברבנות הצבאית. שמעתי שיחות של 'תודעה יהודית' כחייל וכמפקד שהיו עבורי משמעותיות. לפני הכניסה לעזה בעופרת יצוקה, המח"ט דיבר על כך שיהיו לנו הרוגים. הבנתי שהחיילים שלי זקוקים לחיזוק במהלך ההמתנה המתוחה. מהשיחה של 'תודעה יהודית' הם יצאו מחוזקים. פתאום הם הבינו בשביל מה ולמען מה הם הולכים לסכן את החיים שלהם. אלה לא שיחות על קיום מצוות, או שטיפת מוח, אלא על השורשים היהודיים של כולנו".

 

את מה ש"תודעה יהודית" עשתה עבורו ועבור חייליו בעופרת יצוקה, עשה קרוב בצוק איתן. "לפני הכניסה לעזה אחד המג"דים הזמין אותי לשיחה, והגעתי להרצאה במסגרת 'תודעה יהודית'. מדובר בקיבוצניק חילוני למהדרין. תוך כדי הלחימה בעזה הוא סימס לי שהמפקדים והחיילים לא מפסיקים לחשוב על השיחה שלי שנתנה להם המון כוח. התרגשתי".

 

בגיחוך קל, קרוב מבהיר כי הוא אינו מתקשה לוותר על הרצאותיו בגלל אינטרס כלכלי - על הרצאה במסגרת "תודעה יהודית" מקבלים המרצים תמורה סמלית של 200 שקל, הרבה פחות מהרצאה במסגרת חיל החינוך או במסגרת אזרחית. "המלחמה שלי ודאי לא נובעת משיקולי פרנסה. רחוק מזה. אני וכל המרצים של 'תודעה יהודית' מפסידים זמן וכסף, ואפשר לומר שאנחנו כמעט מתנדבים. אני נלחם על ההתנדבות הזו, כי אני מאמין בה".

 

אווירה של רדיפה

 

מי שהרחיב את מעגל ההשפעה של הרבנות הצבאית מהכשרת מטבחים להכשרת לבבות (או החמצתם, תלוי את מי שואלים), היה הרב הצבאי ישראל וייס שהקים את ענף "ערכי תורה ללחימה" בשנת 2001, במטרה להנחיל ערכי יהדות לכלל חיילי צה"ל. הענף עיבה את מערך ימי העיון, ההרצאות, הסיורים, המדרשות הצבאיות ואת היחידות הניידות המסיירות בשטח. הפעילות הוסיפה והתרחבה על ידי יורשו של וייס, הרב אביחי רונצקי, שתחתיו שונה שם הענף ל"תודעה יהודית" והושם בו דגש על פעילות מול היחידות הלוחמות ובעת פעילות מבצעית.

 

לטענת הרבנות הצבאית התרחבות הפעילות נבעה מתוך הצורך למלא את הצמא והדרישות שעלו מהשטח, הן בגלל ריבוי חיילים ומפקדים דתיים, בעיקר לוחמים, והן בשל דור חדש של צעירים הגאים בחילוניותם, אך מגלים רצון לצרוך פולקלור וידע ממקורות היהדות. מנגד, גורמים מתוך הצבא, בעיקר מחיל החינוך שחשו כי פלשו לתחום סמכותם, וגורמים מחוץ לצבא, כמו התנועה המסורתית, הביעו ביקורת על התרחבות השליטה של הרבנות וטענו כי מדובר בפעילות שצבועה בגוון פוליטי־דתי אחד, ושמטרתה להאיץ תהליכי הדתה בצבא.

 

לאחרונה, אחרי מאבק ארוך שנים בין חיל החינוך לרבנות הצבאית, החליט הרמטכ"ל איזנקוט להפקיע מידי הרבנות הצבאית את האחריות על החינוך לערכי יהדות, ולהעביר את ענף "תודעה יהודית" לאגף כוח אדם. האם מדובר בחניית ביניים כצעד של פשרה, עד למעבר סופי של "תודעה יהודית" לחיל החינוך? או אולי בכלל לקראת סגירתו הסופית של הענף? אין לדעת. בכל אופן, ברבנות הצבאית ממשיכים להיאבק.

 

החלטת הרמטכ"ל הובילה לביקורת חריפה מצד רבני הציונות הדתית. מעל מאה רבנים חתמו על עצומה הקוראת לו לא לפגוע ברבנות הצבאית ולהשאיר את "תודעה יהודית" תחת חסותה, ובהמשך אף נפגשו נציגיהם עם איזנקוט. לטענת בכיר בצה"ל הרמטכ"ל החליט לארגן מחדש את כל נושא החינוך בכלל והחינוך ליהדות בפרט, מתוך הבנה שיש לרענן את הנושא בהיבט הרעיוני והכלכלי. "כששני ילדים רבים, המבוגר האחראי חייב לעשות סדר. איזנקוט פועל כדי להפסיק את המלחמה שמתנהלת בין הרבנות הצבאית לחיל החינוך. זה לא צעד נגד הרבנות הצבאית, אלא צעד שבא לעשות סדר בבלגן שבו כל צד מושך לכיוון שלו".

 

אבל ברבנות הצבאית מסתובבים עם תחושת רדיפה קשה. "אם היה מדובר בצעד טכני בלבד, לא הייתה נוצרת כזו התנגדות", אומר הרב אבי שיש, רב בישיבת ההסדר טפחות שבגליל, ופעיל בארגון רבני צהר, המשרת קרוב ל־50 ימי מילואים בשנה כרב אוגדה 340 בחיל השריון. "יש לנו חשש עמוק שמדובר בניסיון לעקר מתוכן את 'תודעה יהודית'. אם היו טעויות במתכונת העבודה של 'תודעה יהודית' תחת הרבנות הצבאית, אם היה חסר גיוון של קולות, אז צריך לתקן, לא לסגור. למרות שסוכם אצל הרמטכ"ל שתקום ועדת היגוי שתבחן איך נכון לעבוד במתכונת החדשה, אנחנו כבר רואים שינויים מרחיקי לכת בשטח, שכל כוונתם היא לסתום פיות, ולאפשר לתנועה המסורתית לשלוט על תוכני החינוך בצבא".

 

ניצני שינוי כבר נראים בשטח. לאחרונה בוטלה הרצאתו של הרב זאב קרוב, אביו של אהרון, בקריית ההדרכה של צה"ל. "מדובר בהרצאה שהוזמנה על ידי חיל החינוך ובכל זאת קיבלתי הודעה שההרצאה מבוטלת", הוא מספר. "בשטח תמיד היה שיתוף פעולה מצוין בין חיל החינוך ל'תודעה יהודית', והרבה פעמים פנו מהחיל וביקשו הרצאות שלי או של מרצים אחרים מ'תודעה יהודית'. עכשיו הם כנראה מבינים שבקשות כאלה מוכיחות שמדובר בענף מצוין, מה שלא משרת את המלחמה שהם מנהלים. כשביקשתי להבין מדוע בוטלה ההרצאה הובהר לי שיצא איזה מייל שהורה להפסיק את הפעילות של 'תודעה יהודית'".

 

מייל כזה אכן נשלח ב־14.1.16, שלושה ימים לאחר שיצאה איגרת הרמטכ"ל בנושא. "היי בנות", כותבת קצינת החינוך של קריית ההדרכה בעיר הבה"דים לכל הסגל החינוכי, "הרמטכ"ל הוציא מסמך חשוב ביותר! משמעותו עבורנו - אין להזמין יותר פעילויות 'תודעה יהודית' מטעם הרבנות. וכן על הרבנות חל איסור להביא הרצאות בנושא זה מטעמם. פעילויות בנושא יוזמנו אך ורק דרך מוקד שירותי חינוך/מרצים מתנדבים שאושרו ע"י ק. חינוך לאחר שבחנה את התוכן המועבר בהרצאה".

 

גורמים צבאיים אישרו כי המייל נשלח באופן שגוי והנושא הובהר וטופל, אך את שיש זה לא מרגיע. "לצערי נוצרה אווירת הפחדה בצבא ש'תודעה יהודית' זה לא לגיטימי", הוא אומר. "היה פרויקט מקסים שנקרא 'מאה לסא"לים' – מגלים את התנ"ך לסגני אלופים, שכלל גם לימוד וגם סיורים בשטח. הפרויקט בוטל אחרי שהובהר לרבנות כי עליה לבטלו. המשמעות היא כי אין עוד מפגש למפקדים בכירים עם אנשי הרבנות. בוטלו ימי עיון לחיילות בנושא העצמה נשית. עוד לפני החלטת הרמטכ"ל ראש אכ"א הקפיא פרויקט שבו היו אמורים להיות מחולקים לחיילים 20 אלף ספרים שעוסקים בגבורה יהודית, בין השאר הספר על אל"מ דרור וינברג שנפל בקרב.

 

"ניתנה הוראה להוציא חוברת לקראת פורים במתכונת מצומצמת. מדובר בחוברת שהייתה יוצאת מדי שנה לכלל חיילי צה"ל ב־25 אלף עותקים, וכעת ניתנה הוראה להוציא אותה רק ב־5,000 עותקים שיחולקו רק בבתי כנסת. ומה עם חיילים דתיים ולא דתיים שמשרתים במוצבים שאין בהם בתי כנסת? לצערנו בגלל אווירת הרדיפה הזו, מפקדים לא נרשמים להשתלמויות. בהשתלמויות עד לפני כחודש נרשמו כפליים מהיכולת של 'תודעה יהודית' להכיל. כל המהלכים האלה, עוד לפני המסקנות של ועדת ההיגוי, מבהירים היטב שלא רוצים להעביר פה את ענף תודעה יהודית לאכ"א, אלא פועלים כדי לסגור אותו".

 

אולי מוטב שבמסגרת צבאית לא יכפו חינוך על חיילים?

 

"רובה המוחלט של פעילות 'תודעה יהודית' לא נעשית בכפייה, ודאי לא שיעורים תורניים. מי שמחליט זה המפקד בשטח, לא 'תודעה יהודית'. אבל אם כבר מדברים על כפייה, אז הפעילות של חיל החינוך נעשית בכפייה. למה כופים על חיילים דתיים להשתתף במסגרת תרבות יום א' בהצגות שיש בהן שפה גסה וסצנות עירום?"

 

דוגמאות לא חסרות. ג', למשל, לשעבר מפקד בנח"ל, לא שוכח איך לפני מספר שנים נשלח במסגרת תרבות יום א' לשמוע הרצאה של השחקן משה איבגי בנושא קולנוע ותיאטרון. "בין השאר איבגי דיבר על מיניות בקולנוע. זה לא נשאר בתיאוריה. במסגרת ההרצאה הוא הקרין קטע ארוך מסרט שכלל עירום מלא שלו ושל שחקנית. אני בחור דתי. לא דוס, לא פנאט. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. איבגי דיבר על הטבעיות ועל היעדר המבוכה. אותי זה הביך. למה במסגרת צבאית מאלצים חייל דתי להתמודד עם דברים כאלו?"

 

לא מדובר רק בהיסטוריה. בחודש האחרון חיילים מגדוד צנחנים צפו בתיאטרון הקאמרי במחזה "גטו". לפני חצי שנה צוערים מגדוד "להב" בבה"ד 1 הוזמנו להצגה "גורודיש". שתי ההצגות, זו על תיאטרון גטו וילנה בימי השואה וזו על חייו של שמואל גונן, אלוף פיקוד דרום במלחמת יום הכיפורים, עוסקות בנושאים חינוכיים חשובים. אלא שלטענת חיילים שצפו בהצגות הן כוללות ניבולי פה מרובים וסצנות של שחקניות שנשארות בהלבשה תחתונה, מה שפגע ברגשות החיילים הדתיים בקהל. לטענת חיילים וקצינים דתיים הם מצאו את עצמם במבוכה ובדילמה אם לצאת מהאולם באמצע ההצגה. תלונות על "גורודיש" שהופנו אל בכיר בחיל החינוך נענו באמירה שבצה"ל של שנת 2015 הגיעה העת שחיילים וקצינים יהיו מספיק בוגרים ופתוחים כדי להכיל הצגה כזו. מאידך, בצבא מדגישים כי לשם התאמת ההצגה לחיילים, התבקש התיאטרון להוריד את סצנת ההתערטלות.

 

"המפקד בוחר במה שזול"

 

"בצה"ל לא מאשרים הצגות שיש בהן עירום, או חריגות אחרות שאינן ראויות או עלולות לפגוע ברגשות של חלק מהחיילים", אומר תא"ל במיל' אלי שרמייסטר, לשעבר קצין חינוך ראשי. "אני לא מכיר את המקרים האחרונים, אבל אם היו מקרים כאלה, זו תקלה מקומית שאסור שתקרה, אבל היא לא מעידה על כלל הפעילות של חיל החינוך.

 

"בצה"ל משרתים יהודים ושאינם יהודים, דתיים, חילונים מאמינים ואתאיסטים. כולם צריכים להרגיש שהם שייכים. לרבנים יש מקום בחינוך הצבאי ורבים מהם מרצים מצוינים וראויים, אבל החינוך אינו אורתודקסי והרבנות הינה גוף אורתודקסי עם אג'נדה מובהקת. אסור שחייל יחשוב שהוא יוצא למלחמה בשם אלוהים או בשם הדת. צה"ל הוא צבא במדינה דמוקרטית וממשלה נבחרת היא זו ששולחת חיילים להגן על המולדת. ולכן החינוך צריך להיות בידי גורם אחד, חיל החינוך, שלא מושפע מאידיאולוגיה או מדת, ומקפיד להביא את כל המגוון, לדאוג לאיזון ולהציג גם את ההיבט הדתי וגם היבטים אחרים. חבל שאיזנקוט נכנע ללחצים. את 'תודעה יהודית' צריך היה להעביר לחיל החינוך, לא לאכ"א".

 

על השאלה עד כמה חיל החינוך מגוון יש מי שחולק. "לצערי, חיל החינוך נמצא תחת השפעה עמוקה מאוד של התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית", אומר שיש. "עד היום, למרות המלחמה שניהלו נגדנו, שתקנו ולא דיברנו בכלל נגד חיל החינוך. אי־אפשר לשתוק יותר. הנה דוגמה. קצינת החינוך בפלוגה שבה שימשתי רב צבאי אירגנה שבת מטעם ארגון 'בינה'. המפקד בחר בשבת הזאת בגלל שהיא הוצעה בחינם. ככה זה עובד היום בצה"ל, המפקד בוחר פעילות לפי מה שזול יותר.

 

"ארגון 'בינה' פועל תחת אג'נדה ברורה וממומן על ידי הקרן החדשה לישראל. ניסיתי להתערב בלו"ז של השבת ולבקש מהם להעביר הרצאה בעצמי ולא איפשרו לי. ביקשתי גם שהלו"ז יהיה עד צאת שבת כדי למנוע חילול שבת, וגם זה לא קרה. משתתפי השבת הוזמנו להתפלל בבית כנסת רפורמי עם סידורים רפורמיים. המרצה היחיד מבחוץ היה דב אלבוים, ובתוכנית לא שולבה שיחה כלשהי של רב אורתודקסי. אז מה בדיוק מאוזן כאן?"

 

ארגון "בינה", שהוקם אחרי רצח רבין על ידי אנשי חינוך מהתנועה הקיבוצית, הציב לעצמו מטרה להתמודד עם תופעת הניכור של הציבור החילוני כלפי יהדותו, "תוך תקווה להצמיח דור של תלמידים־חכמים חילוניים, אשר יהדותם היא חלק מאורח חייהם". הארגון מפעיל כיום שלוש ישיבות חילוניות בדרום תל־אביב, ירושלים ובאר־שבע, ובהן מאות תלמידים שמשלבים בין לימודי יהדות לעשייה חברתית.

 

"בשנים האחרונות אנחנו פועלים בשיתוף פעולה הדוק עם חיל החינוך בתחום החינוך היהודי הישראלי", אומר ערן ברוך, מנכ"ל "בינה", "אנחנו מקיימים ימי עיון, שבתות חינוך, קורסים והשתלמויות לחיילים ולמפקדים בכל זרועות צה"ל בניסיון להציג את פניה המגוונות של היהדות - מתונה, פלורליסטית, דורשת צדק ורודפת שלום. בכל פעילויות הארגון בצה"ל יש פיקוח צמוד של חיל החינוך, מפקד היחידה ורב היחידה. לפי דרישת החיל אנו מציגים בפני המשתתפים תפיסות חילוניות, דתיות ודתיות־אורתודקסיות. לפעילויות 'בינה' בצה"ל יש ביקוש רב כיוון שמרבית החיילים והמפקדים אינו דתי־אורתודקסי. היכולת של חיילים אלה להזדהות עם התכנים של היהדות נוסח 'בינה' משמעותי יותר, מכבד את תפיסות העולם שלהם ומאפשר להם חיבור חזק ונכון עם התוכן".

 

אגב, אנשי "בינה" מכחישים את טענותיו של שיש כי מדובר בגוף שנתמך על ידי הקרן החדשה. אלא שבדיקה קצרה באתר של הקרן מוכיחה אחרת ובשנת 2014, למשל, הועבר לארגון מענק של 61 אלף דולר על ידי הקרן.

 

מול טענות הכפייה החילונית או הקונסרבטיבית שמשמיעים אנשי "תודעה יהודית" נשמעו בשנים האחרונות טענות רבות על כפייה דתית או מסיונריות מצד הרבנות הצבאית. לפני כחודשיים למשל, במהלך קדם־טירונות הוסעו חיילות לטקס הפרשת חלה אזרחי מחוץ לבסיס. "כנראה שאין כל כך מה לעשות בהן, אז לקחו אותן להפרשת חלה", סיפרה באכזבה ל־ynet סלין דוד־אסיאג, אמה של אחת החיילות. "זה לא אתי ולא לעניין, ורק מעיד על רמת ההדתה בצבא. ניצלו פה את המצב הזה שבו הבת שלי והחברות שלה לא ממש יגלו התנגדות לדבר הזה, כי הן רוצות להתנקות קצת מהראש הצבאי ולצאת מאווירת הטירונות. ולראיה, כששאלתי אותה איך היה, היא אמרה, 'האוכל היה הרבה יותר טעים מאשר בבסיס'. זה מאוד לא במקום".

 

"הבן שלי סיים עכשיו את השירות הצבאי", אומרת ד'. "מתוך עשר הרצאות ששמע בתחום היהדות, רק אחת לא הייתה של רב אורתודקסי. זה מקומם. היהדות לא שייכת לרבנות. היא שייכת לכולם".

 

"היו מקרים חריגים של כפייה", מודה שיש. "במסגרת 'תודעה יהודית' יש גם מרצים שהם לא רבנים, כמו אהרון קרוב ומרים פרץ ואת יודעת מה, אני מסכים שצריך לגוון את המרצים. אם שואלים אותי איפה טעינו. אז פה טעינו".

 

אז תתמוך בהכנסת מרצים חילונים ל"תודעה יהודית"? תסכים לשלב רבנים רפורמים ברבנות הצבאית?

 

"עם מרצים חילונים אין לי בעיה. לגבי רפורמים זו שאלה קשה. אין לי תשובה ברורה. צריך רק לזכור כמה חיילים אורתודקסים יש בצבא לעומת כמה חיילים רפורמים. היחס בין ההרצאות צריך להתאים לאופי של החיילים, ולא להפוך להזדמנות להכניס לצבא אג'נדות שהן כמעט שוליות בחברה הישראלית".

 

טוענים שבצוק איתן ובעופרת יצוקה רבנים נצמדו ללוחמים והטיפו להם.

 

"אז טוענים. אף אחד לא מטיף, ואם היו דברים בעייתיים, זה בשוליים. אבל יש מי שמבקש להבליט דווקא את הבעיות. התפקיד של רב, לצד המפקד, הוא לעודד את רוח הלחימה. אני בהחלט רואה את מקומו של הרב הצבאי יחד עם הלוחמים גם בשדה הקרב. בצוק איתן אני כרב צבאי התגייסתי מיד. לצערי קצינת החינוך לא הייתה בשטח. ולצערי גם בימי שגרה לעיתים חיל החינוך, במקום לעודד את רוח הלחימה, עושה את ההפך".

 

דוגמה לטענה האחרונה מספק נ', לשעבר קצין בגולני. "במסגרת יום עיון של חטיבת גולני שאורגן על ידי חיל החינוך, הוזמנה פרופ' רוחמה וייס מהתנועה הרפורמית להנחות פאנל. בפאנל ישבו המג"דים של החטיבה, סגני אלופים, אנשים משכמם ומעלה. אחרי שהיא שמעה את דעתם היא אמרה על הבמה לפני כל החיילים, 'אם אלה המפקדים בגולני, אז אני את הילדים שלי לא אשלח לשרת בגולני'. זה היה מביך. המח"ט הסמיק מבושה. היא השפילה את כל הקצונה הבכירה מול החיילים. אחרי שהיא הלכה, המח"ט התנצל בפני הקצינים ואמר להם, 'אתם הקצינים הכי טובים בצה"ל. מי שהביא אותה לכאן עשה טעות. אני מבקש מכם סליחה'".

 

וייס מאשרת את פרטי הדברים. לטענתה השאלות ששאלה היו מכבדות ופתוחות, והקצינים לא שיתפו איתה פעולה בגלל היותה רפורמית, ולכן אמרה מה שאמרה. מאז, אגב, לא הוזמנה וייס להרצאות בצבא, אבל לאחרונה צולמה לסרט צה"ל שעוסק בזהות יהודית.

 

קצין אחר מספר על הרצאה של יואל מרשק מהתנועה הקיבוצית שהתקיימה בחודשים האחרונים בבה"ד 1, מטעם חיל החינוך. "לא ממש הצלחתי להבין מה התועלת הצבאית בהרצאה כזו", אומר הקצין. "מרשק הצדיק את הנסיגה מעזה ודיבר על הבעיה הדמוגרפית והדרך לפתור אותה. אם רב צבאי או מרצה במסגרת 'תודעה יהודית' היה אומר שהיציאה מעזה הייתה טעות, לא היו מאפשרים לו בשום אופן להמשיך להרצות בצבא. צריך להוציא את הפוליטיקה מהצבא".

 

מרשק מצדו טוען כי הקפיד לא לגלוש לפוליטיקה במהלך ההרצאה, וכי התייחס להתנתקות רק לאחר שנשאל, ואמר שזה היה צעד נכון עבור ישראל מהבחינה הביטחונית. בנוגע לדיון בשאלת הדמוגרפיה, רק הציג את הבעיה, וכשנשאל באילו גבולות הוא תומך, סירב לענות.

 

פזצט"א על קברי צדיקים

 

הטענות הנשמעות מפי שיש מוציאות את ח"כ אלעזר שטרן, לשעבר קצין חינוך ראשי, מכליו. "'תודעה יהודית' חשובה לי מאוד. אבל איזו יהדות? יהדות לא של זרם אחד, ולא של רבנים שכל המטרה שלהם היא להחזיר בתשובה", מדגיש שטרן. "את חושבת שהרבנות הצבאית תשתף פעולה עם מכונים ליברליים יותר כמו מכון הרטמן או ארגון 'בינה'? ברור שלא. למרות שהארגונים הללו מומחים בעיסוק בזהות יהודית שמתאימה לכלל החברה הישראלית. אני אומר, מי שאוהב את היהדות באמת, צריך לשחרר אותה, לא להחזיק בה בכוח".

 

ברבנות הצבאית טוענים כי נתנו מענה לצורך שעלה מהשטח.

 

"אני לא מקבל את זה. אני לא מכיר מפקד אחד שרצה שהחיילים שלו יפגשו רב לפני כניסה לעזה. ואם קיים מפקד כזה הייתי מפטר אותו. הסיטואציה הזו שבה רבנים צבאיים הסתובבו בין הטנקים לפני הכניסה לעזה והעבירו הרצאות, הייתה מביכה אפילו עבור חיילים דתיים. וגם בימי שגרה, אם היה ביקוש כל כך גדול ל'תודעה יהודית', למה הרבנות הצבאית צריכה לפתות מפקדים עם כל מיני הטבות, כמו ימי טיול בחינם עם אוכל מפנק? לוקחים חיילים לסיורי פזצט"א על קברי צדיקים ומחלקים להם סנדוויצ'ים טובים בחינם. זה רק מוזיל את היהדות".

 

שטרן מספר כי כשהיה מפקד בה"ד 1, הכניס לקורס הקצינים עיסוק בזהות יהודית. כששאל אותו הנשיא דאז, עזר ויצמן, מה פתאום עוסקים ביהדות בקורס קצינים, ענה לו שטרן: "התפקיד שלי הוא להכשיר קצינים שיידעו לנצח במלחמה. כבוד הנשיא, קצין שלא יידע לומר, 'אני יהודי וגאה להיות יהודי', לא ינצח במלחמה. קצין שלא מסוגל להסביר לחיילים שלו למה הוא גאה להיות יהודי, לא יצליח להוביל אחריו לוחמים. וממש לא אכפת לי מה המפקד יסביר, זה לא צריך להיות הסבר דתי, העיקר שיידע להסביר" .

 

שטרן אומר כי באותו האופן הכניס כקצין חינוך ראשי עיסוק ביהדות גם בקורסים לרבי־סרנים ולאלופי־משנה, אבל מאז "הרבנות הצבאית הגזימה. גם הם מבינים את זה".

 

די להסתכל על תוכנית העבודה של הרבנות כדי להבין עד כמה כיום היא משולבת בפעילות הצבאית. בנוסף על שמירת וציון השבתות והמועדים, התוכנית השגרתית כוללת "פעילות (שיחה על ידי הרב הצבאי היחידתי או על ידי שליחו או יום עיון) אחת לחודש ביחידות הלוחמות ואחת לחודשיים ביחידות הלא־לוחמות. פעילות בנושא מנהיגות יהודית לקצינים ולנגדים בכל הכנת סגל או בכל חצי שנה ליחידות לא־לוחמות. שיחה בנושא חוסן משפחתי עבור חיילים נשואים פעם בחצי שנה".

 

"מה פתאום שרבנים יעסקו בנושא של אחוות לוחמים, שליחות או זוגיות?" מתעצבן שטרן. "הם בנו מערכת מקבילה לחיל החינוך ויצרו אנטגוניזם. אין פלא שבישיבת מטכ"ל על הנושא רוב מוחלט של האלופים תמכו בהוצאה של 'תודעה יהודית' מהרבנות הצבאית.

 

"האם שר החינוך נפתלי בנט היה מסכים להעביר את החינוך ליהדות בבתי הספר לידי הרב הראשי? בדיוק אותו דבר בצה"ל. חינוך ליהדות צריך להיות בידי חיל החינוך, לא בידי הרבנות הצבאית. הציונות הדתית עושה טעות קשה. היא מנסה לתפוס בעלות על היהדות וגורמת נזק אדיר. אם היהדות בצה"ל תהפוך להיות יהדות מגזרית, בסוף לא תהיה יהדות בצה"ל".

 

ברבנות הצבאית טוענים שמדובר במאבק פוליטי ושהיהדות המתקדמת השתלטה על חיל החינוך.

 

"מי שעירב פוליטיקאים בצורה בוטה והפעיל לחץ על החלטה עניינית של הרמטכ"ל הם אנשי הרבנות הצבאית. גם היום 80 אחוז מהשבתות שמאורגנות על ידי חיל החינוך, אני מדגיש חיל החינוך, לא הרבנות הצבאית, הם במקומות אורתודקסיים. צר לי, זה לא נקרא להשתלט על השיח".

 

דו"צ: נשמור על ממלכתיות

 

דובר צה"ל דחה את בקשותינו להשתתף בהרצאה של אהרון קרוב או הרצאה אחרת במסגרת "תודעה יהודית". "אבל אני בטח לא מחזיר בתשובה ולא שום דבר דומה", ממהר קרוב להרגיע. "אני מספר את הסיפור שלי ומדבר גם על אברהם אבינו וגדעון ובר כוכבא, מתוך אמונה שהשורשים היהודיים שלנו הם חלק חשוב בבניית רוח הלחימה".

 

אתה יכול להבין שיש חיילים שהיהדות שלהם שונה? שלא שמחים לשמוע הרצאות של "תודעה יהודית"?

 

"יכול להיות שיש אנשים שלא מרוצים. אני לא מתרגש מזה. בכל הרצאה יש אנשים שמתחברים אליה ויש כאלה שלא. גם אני שמעתי הרצאות בצבא שלא התחברתי אליהן. אני תמיד שואל את המפקד על מה הוא רוצה שאדבר. אני שליח של המפקד. כל זמן שאני לא מטיף לשמירת מצוות, אני לא רואה בזה בעיה. המשובים על ההרצאות של 'תודעה יהודית' הם מעולים, אז כנראה שהחיילים לא כל כך סובלים. אבל בכל מקרה, אני חושב שאם חייל לא רוצה להיכנס להרצאה, שלא ייכנס".

 

מה אתה חושב על האיגרת הידועה של מח"ט גבעתי עופר וינטר טרם היציאה לצוק איתן, שקרא לחייליו "שמע ישראל" והשתמש בנימוק הדתי למלחמה נגד האויב ש"מחרף מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל"?

 

"וינטר הוא מפקד מצוין, שהוביל את החיילים שלו להישגים מעולים. מי שאחראי על רוח הלחימה של החיילים שלו זה המפקד. יש מפקד שלפני הקרב יצטט שיר של ג'ון לנון ויש מפקד שיצטט תנ"ך. שניהם לגיטימיים בעיניי, העיקר שהחיילים יילחמו טוב. בעיניי, להביע תפילה שה' ישמור על החיילים, או אפילו לדבר בשם ה', זה לא הדתה. זה העולם של וינטר. כל מפקד מחנך מתוך העולם שלו. כך היה מאז ומתמיד".

 

שואלים אותך בהרצאות אם היית יוצא שוב לקרב בידיעה שתיפצע?

 

"בטח. שואלים כל הזמן. אני עונה ששאלות של 'אם' הן לא שאלות טובות כי הן תוקעות אותך בעבר, ולא נותנות לך להמשיך קדימה. אני רוצה להמשיך קדימה. במקום לשקוע בעבר, אני לומד לראות כמה טוב יש בעולם. אני מדבר, אני הולך, יש לי משפחה, ילדים, אני עובד. זה לא מובן מאליו. עם כל הקשיים, ויש הרבה מאוד קשיים, אני רוצה לראות את חצי הכוס המלאה. אנשים לא מחייכים כי הם מתמקדים ברע. הנה הצלם שלכם ביקש ממני לא לחייך למצלמה, ואני לא מצליח. אני לא יכול לא לחייך.

 

"וכן, אם בכל זאת מתעקשים על שאלת ה'אם', אני עונה שהייתי יוצא שוב לקרב. כשנאמר לאברהם אבינו, 'לך לך מארצך וממולדתך', בעצם אומרים לו, ברגע שאתה מגיע לארץ ישראל, ברגע שיש לנו מדינה, אנחנו לא מתעסקים רק בעצמנו, אלא מתעסקים במולדת, מתעסקים בכלל, בחברה. אם זה היה עוד פעם", הוא מחייך, "אולי פשוט לא הייתי נכנס לאותו בית ממולכד".

 

הרצאות בצבא, יש לציין, הן לא העיסוק המרכזי של קרוב, אלא עוד משהו שהוא מצליח לדחוף בקושי ללו"ז העמוס ממילא. לצד היותו מרצה מבוקש, עובד קרוב במשרה מלאה כרכז תחום הכנה לצה"ל וקשר עם בוגרים במרכזי הנוער של OU ישראל, ומלווה נוער בסיכון. "אצלנו אומרים נוער בסיכוי", הוא מתקן.

 

במסגרת הפרויקט חורש קרוב את כבישי הארץ מקריית־שמונה ועד שדרות. כבר ארבע שנים, אחרי שהצליח להתגבר על התקפי האפילפסיה הקשים שעבר, הוא נוהג. "העצמאות של הנהיגה היא אושר גדול. היה לי נהג ממשרד הביטחון, אבל עדיין הרגשתי מוגבל מאוד". לאחרונה הצליח גם לסיים תואר ראשון באוניברסיטת אריאל. "יכולת הלימוד שלי נפגעה מאוד. שוב ושוב נכשלתי במבחנים. אין קורס שלא עשיתי בו מועד ג'. אבל לא ויתרתי". גם על שירות צבאי לא ויתר קרוב והשנה חזר למילואים לאחר מאבק שנמשך שבע שנים. "עברתי קורס ויש לי במילואים תפקיד משמעותי, אני לא עציץ שם. לצערי, למרות שכבר רצתי מרתון, כפצוע ראש אני לא יכול לשוב לקרבי".

 

בכל אופן, תגובת דובר צה"ל לשאלת "תודעה יהודית" מקדשת את הממלכיות של הצבא. "מיום הקמתו פועל צה"ל כגוף ממלכתי, שבו משרתים מפקדים וחיילים מכלל גוני ושכבות האוכלוסייה כאשר כולם ביחד, כתף אל כתף, לוקחים חלק בהגנה ובשמירה על אזרחי ישראל", נאמר בהודעה. "חוסנו של צה"ל נובע מהיותו כור היתוך של החברה הישראלית ומהערכים המנחים את פעילותו כצבא העם בשגרה ובחירום.

 

"הרמטכ"ל, רא"ל גדי איזנקוט, הנחה לבצע בחינת המערכים השונים הפועלים בצה"ל על מנת להבטיח שמירה על הממלכתיות שהונהגה בצה"ל מיום הקמתו, כך שכולם יוכלו לשרת יחד תוך קירוב אמונותיהם האישיות. כפועל יוצא של הנחיה זו מתבצעת בימים אלו הסדרה של תחומי האחריות בין הגופים השונים ובכלל זה הסדרת נושא התודעה היהודית.

 

"בימים אלו, על פי החלטת הרמטכ"ל, הענף יועבר מאחריות הרבנות הצבאית לפיקודו הישיר של ראש אכ"א כך שכל הפעילות הנוגעת לתחום זה תרוכז ותותאם לכלל המשרתים תוך שמירה על ערך הממלכתיות. במקביל, מתקיימת הסדרה לפעילויות החינוך בצה"ל אשר מאושרות ומפוקחות על ידי מערכת החינוך הצבאית ובהתאם לכללי האתיקה. ישנן פעילויות חינוך המהוות תוכן מחייב בכשירות החייל וישנן פעילויות הווי המתקיימות בהתאם לשיקול דעת המפקד. באשר להצגות, צה"ל מחויב להתאים את תוכניהן לכלל משרתיו. ההצגות עוברות תהליך מוסדר של אישור והתאמה לקהל היעד בהלימה לערכי צה"ל".

 

yifater1@gmail.com