פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
לפני תשע שנים, בעיצומם של הליכי הגירושים, שכרה האישה את שירותיו של חוקר פרטי בניסיון להתחקות אחרי מעשי בעלה. כשגילה זאת הגיש הבעל תלונה במשטרה נגד החוקר ועמית נוסף שסייע לו, אך לימים היא נסגרה מחוסר ראיות. ב-2011 הוא פנה לבית המשפט בתביעה אזרחית לפיצוי של 100 אלף שקל משני החוקרים על פגיעה בפרטיותו ובשמו הטוב.
לטענתו, החוקרים עקבו אחריו במשך כמה חודשים, ומסרו לאישה פרטים אישיים ביותר בהם מידע על זוגתו החדשה וילדיה. מעבר לזה הוא טען כי החוקרים התקינו ברכבו מכשיר עיקוב אלקטרוני שהתגלה בעקבות בדיקה במוסך.
החוקרים הודו שעקבו אחר הגבר, אך ביקשו לדחות את תביעתו שלטעמם הוגשה כדי לנקום בהם על כך שסייעו לאשתו. בנוסף, הם הכחישו כל קשר בינם לבין אמצעי המעקב ברכב, וטענו כי פעולות החקירה התבצעו במשך תקופה קצרה בת כמה שבועות בלבד.
החוקרים הסבירו כי פעולות החקירה שביצעו אינן חורגות מהמותר בחוק, המגן על חוקרים פרטיים מחשיפה לתביעות בגין פגיעה בפרטיות, כל עוד פעולותיהם נערכו כחלק מעיסוקם המקצועי.
השופטת קרן אזולאי התרשמה כי מרב טענותיו של התובע לגבי פעולות החקירה התבססו על הנחות ולא על ראיות. היא לא מצאה כל עדות לכך שהנתבעים הם שהצמידו את מכשיר המעקב במכונית וציינה כי ייתכן שהתובע היה נתון למעקב נוסף של גורמים אחרים.
טענת התובע שלפיה פעולות החקירה ארכו חודשים רבים נדחתה אף היא על ידי השופטת, שקיבלה את גרסת הנתבעים שלפיה הפסיקו את המעקבים זמן קצר לאחר שנחשפו וחשפו את מערכת היחסים הנוספת שניהל התובע בעודו נשוי.
השופטת הסבירה כי על אף חשיבותה ומעמדה החוקתי של הזכות לפרטיות, לא כל פגיעה בה מזכה את הנפגע בפיצוי. "חוק הגנת הפרטיות מגלם את האיזון שבין הזכות לפרטיות לאינטרסים חברתיים אחרים", כתבה, והסבירה כי כאשר הפגיעה בפרטיות התבצעה במסגרת מהלך העבודה הרגיל, הפוגע זכאי להגנה מפני תביעה.
לסיכום, השופטת התרשמה כי החוקרים נשכרו על ידי האישה כדין, פעלו בתום לב ולא עברו על כללי אתיקה כלשהם, ולכן דחתה את התביעה. למרות זאת, היא החליטה שלא לחייב את התובע בהוצאות משפט וציינה שלמרות הכול, לא מדובר בתביעה מופרכת.