כשהאיש הטוב הוא האיש הרע

None

השלב היותר נורא בסיוט המכונה אונס, זה שבו מתייצבים עדי ההגנה ומספרים בשבחו של הנאשם, זה שבו האישה הצעירה אינה יותר מסך תצלומיה המטושטשים ונטולי האישיות, שבו נרקמות תיאוריות על אודות מניעים נסתרים ובו שוב מנצל החזק את כוחו על החלש, החלק הזה, רבותיי, החל, והוא מפואר ומעוטר מאי פעם.

 

זוהי שעת הדמדומים המתמשכת שמתחילה מיד לאחר הגשת התלונה במשטרה, ומגיעה לסיומה רק כאשר תתקבל החלטה האם להעמיד את אופק בוכריס לדין. עד שתסיים המשטרה את עבודתה, והפרקליטות את ענייניה, יעברו שתי המתלוננות את המסלול המקובל של חיטוט אובססיבי בעברן ומציאת פרטים ביוגרפיים שלכאורה מוכיחים את זרימתן הטבעית עם בני המין השני, וילמדו מהתקשורת על הרגלי הלבוש הלא נאותים שלהן, אולי אפילו יקראו פוסט בפייסבוק על התוכנית שרקמו יחד במחשכי הבסיס כדי להפיל את הרמטכ"ל הבא.

 

אלא שהפעם זה יהיה קשה מתמיד, משום שהאיש הרע הוא האיש הטוב. זה כמו אשליה אופטית שבה מסרב המוח לשתף פעולה עם מה שרואות העיניים: איך אפשר להתבונן בקצין נערץ ולראות עבריין מין? והציבור הישראלי שמוקיר את גיבורי הקרב שלו אינו מאמין למראה עיניו, והחיילים שבאמת אהבו אותו מעלים לרשת עוד ועוד סרטוני תמיכה ואהדה, תכף יגיעו לאולפני הטלוויזיה קרובים ומכרים ויספרו על בוכריס בתום לב ומתוך ערך אמיתי של חברות ונאמנות, אבל אף אחד מהם לא ישים לב שבכך הם הופכים שותפים להנצחת כוחו של החזק על החלש.

 

כי זהו האונס כולו בקליפת אגוז: הרגע שבו מנצל אדם את יתרונותיו על פני זולתו. למי שתהה בעניין, ראוי להזכיר שגם לפמיניסטיות יש רגשות פטריוטיים, והגילוי המדכא כי אישיות בסדר הגודל של בוכריס נחשדת במעשים כה בזויים הוא לא פחות ממכה. אלא שהאמת חייבת לצאת לאור בהקדם, והכוח של בוכריס — זה שצבר בצדק וביושר, אסור שיעמוד יותר לזכותו במהלך הבירור שעורכות רשויות החוק. שוב נותרות המתלוננות בחולשתן ובבדידותן, כמו בעת האונס גם כעת אף אחד לא יכול לשמוע אותן, הצליל של תרועת הגנרלים מכסה על זעקתן.