יש ביטוי ששמו "חוכמת ההמונים", ועל אותו המשקל - "טפשות ההמונים". ובין חוכמת ההמון לטיפשות ההמון יש משפט מדהים, שמתאר את מה שקורה לנו בפרשת השבוע, "ויקהל".
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
הרי משהו מוזר קורה פה: בשבוע שעבר ראינו את כל העם מתלהב ומתנדב ורץ ותורם - כדי להקים את עגל הזהב. והשבוע, אותו עם מתלהב ומתנדב ורץ ותורם - כדי להקים את המשכן. אומרים לנו חז"ל משפט נוקב: "אין אתה יכול לעמוד על אופייה של אומה זו. נתבעים לעגל – ונותנים. נתבעים למשכן – ונותנים". הציבור יכול ללכת לכיוון רע מאוד, או טוב מאוד.
אנשים יכולים לראות כולם ריאליטי, ויכולים להתנדב כולם למילואים. אנשים יכולים להיות שיא הישראלי המכוער, ושיא הישראלי היפה. בעיצומו של מבצע "צוק איתן" עלה לשידור דובר של "סורוקה", וביקש שהישראלים יפסיקו להתנדב ולהביא מתנות וממתקים לפצועים, ובעודו מדבר קלטה המצלמה תהלוכה של מתנדבים זורמת לבית החולים. במקביל, אנחנו שומעים על שיימינג ברשתות החברתיות, על טוקבקיסטים אלימים, ושלל התנהגויות איומות.
אנחנו יכולים להיות כאלה, ויכולים להיות כאלה. בשיא - או בשפל.
הפרשנים אומרים כי עלינו להיזהר בכיוון שאליו אנחנו מתעלים את האנרגיה הרוחנית שלנו, את הרצון לתרום. לשים לב האם יוצא "עגל זהב", או האם יוצא "משכן" מתוך המעשים שלנו.
סיון רהב-מאיר מעבירה שיעור שבועי ב"האנגר 11" בתל אביב בשיתוף "התחנה" מדי יום ראשון בערב, ושיעור שבועי ב"היכל שלמה" בירושלים מדי יום רביעי בערב. השיעור ב-ynet באדיבות אתר התרבות "ליבא"
עוד על פרשת השבוע ויקהל: