מבט נוגה

"מבט", ערוץ 1, 19:58

על פי הפרומואים וחשבונות הטוויטר והפייסבוק של רשות השידור, עיקר גאוותה של מהדורת "מבט" אתמול היה סקר מנדטים במלאת שנה לבחירות האחרונות. החיוך הרחב ביותר נמרח בבית משפחת לפיד — יש עתיד קפצה ל־21 מנדטים. ברוך מחייג למשועממים, מילמל בוודאי לפיד וסימס לחבר החדש שלו, אלוהים. עוד במרוצים: רה"מ נתניהו, שאומנם איבד חמישה מנדטים, אבל זה לא נורא אם מחשבים את האינתיפאדה, את הקפיצה במחירי הדיור ואת שאר כישלונותיו. בטח אם האיום הכי גדול עבורו הוא מצד האופוזיציונר המאיים לפיד שביקש אתמול לא לתקוף את הממשלה כי אנחנו במלחמה. הממצא המעניין ביותר בסקר חשף כי 58% מהציבור חפץ בהגבלת כהונת ראש הממשלה בישראל לשתי קדנציות בלבד. אותו ציבור שדבק בנתניהו בקנאות למרות שמדיניותו מחרבת את חייו במבחר מגוּון של דרכים, כן? ואתה נזכר במערכון של "ארץ נהדרת" שבו ביבי מסויט מהמחשבה כי נידון לשלוט בנו לעד ויודע שזה ייגמר רק כשהוא עצמו יגיד: איני יכול עוד, אני חייב למצוא איזו המראה, יש טיסה לציריך דרך רומא עוד שעה.

 

ובכלל, קשה להתרגש מסקרים אחרי שראינו שהמציאות אוהבת לבזות אותם ולרוץ להרים לחיים במצודת זאב. אז אולי כדאי להתרגש מ"מבט" עצמה. כדאי לכם, כי תכף נגמר. רובו המוחלט של הציבור מתעניין יותר בגורלה של קרדית האבק — או כל קרדית שהיא — מאשר בגורלה של הרשות. מעטים מצויים בסבך הדיונים, הוועדות, ההמלצות, המינויים, הסיבוכים והדחיות במועד סגירתה והקמת תאגיד השידור החדש. כרגע התאריך הוא 1 באוקטובר. לך תשווה את זה לבאז שיצר ערוץ 10 כשעמד בפני סכנת סגירה, לפחות במאתיים הפעמים הראשונות. לערוץ 10 יש צופים וגם טאלנטים אהובים שיצאו להפגין, לערוץ 1 יש תדמית של גזלנים וכריזמה של תקלה טכנית מתגלגלת.

 

ביום שלישי הוחלט כי התאגיד החדש יוכל לקנות תוכני אקטואליה וחדשות מחברות הפקה חיצוניות בשנתיים הראשונות לקיומו. במילים אחרות: אאוטסורסינג. הערוץ הממלכתי, האלטרנטיבה היחידה כרגע למהדורות המסחריות, לא ייצר חדשות בעצמו, אלא יקנה מאחרים. מדובר בסימן שאלה גדול ומאיים. מי יפיק את התכנים האלה? מה יהיו השיקולים המערכתיים? מי יתווה את דרכו? אילו השפעות זרות — מסחריות, פוליטיות ואחרות — יחלחלו אל התוצר הטלוויזיוני הרגיש הזה? אבל רגע, אתמול גם פורסם שבתאגיד החדש בכלל שוקלים ברצינות לבטל את המהדורה היומית וזהו. להרוג את "מבט". וכך עוברים חיים שלמים של מותג טלוויזיוני איקוני מול עינינו. חיים יבין בבלוריתו השופעת (והזהה לחלוטין לזו הנוכחית שלו), דניאל פאר, רם עברון, שרי רז, דליה מזור — מלחמות, הסכמי שלום, גאווה וביזיונות וסתם ימים של אינפלציית 500%, איבוד ההגמוניה בימים שלאחר רצח רבין והתקופה האחרונה, החיוורת. בשנים האחרונות התקשתה המהדורה לתת פייט אמיתי לאור שלל בעיות, היעדר הישגיות, יותר מדי כתבים בינוניים וכמובן מספיק פדיחות כדי למלא לבד חמש עונות של "מה נסגר". בכל מקרה, גם אם יקנו מהדורה חיצונית — ערוץ 10 נהג כך בהתחלה — ההיסטוריה מתקרבת. אובדן מהדורה הוא בשורה רעה מאוד בדמוקרטיה, גם למי שבוחר לשכוח של"מבט" ול"יומן" היו רגעי חסד גם בשנים הרזות. בקרוב יקבל ערוץ 20 רישיון לשדר חדשות, והצופים יוכלו לזפזפ בין מהדורה בערוץ מסחרי לערוץ לאומני־מיליטנטי. שיקוף מדויק למדי של הכיוון שבו הם בחרו ממילא.