פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
התובע שוחרר לפני 16 שנים משירות חובה, ושש שנים לאחר מכן קבעה ועדה רפואית כי בשל תגובה דיכאונית הקשורה למחלה הוא סובל מ-64% נכות. בהתאם, אגף השיקום של מחוז חיפה קבע ב-2007 שהוא לא מסוגל לעבוד בעבודה מפרנסת לצמיתות.
בחלוף שנה וחצי פנה הצעיר אל קצין התגמולים במשרד הביטחון בבקשה לקבל גמלת "נצרך" –המוענקת למי שאינו מסוגל לפרנס את עצמו. אולם בקשתו נדחתה לאחר שוועדת נצרכות של אגף השיקום סברה שהוא מסוגל לעבוד בהיקף של חצי משרה.
ב-2011 הוא הגיש ערעור על ההחלטה, ואכן ועדת הערעור התרשמה כי הוא אינו כשיר לעבוד, ואישרה את זכאותו לקבלת תגמול נצרך החל מ-2009. שנתיים לאחר מכן הוא ערער על ההחלטה וטען שמאז שחרורו לא היה כשיר לעבוד, ולכן הוא זכאי לתגמולים רטרואקטיביים מאז.
משרד הביטחון התנגד והסביר שתגמול נצרך אינו משולם באופן רטרואקטיבי, אלא רק לאחר שנקבע כי הוא אינו מסוגל להשתכר למחייתו. בהתאם נטען שהמערער זכאי לתשלום החל מ-2009, שכן רק במועד זה הוחלט למעשה על הפסקת ניסיונות השיקום שלו.
השופט אורי גולדקורן הסביר כי על מנת לקבל "תגמול נצרך", על מבקש הגמלה – נכה שדרגת נכותו אינו פחותה מ-50% – ישנה חובה להוכיח שאין לו הכנסה מספקת, וכי אין וגם לא תהיה לו היכולת לעבוד ולהתפרנס למחייתו.
השופט ציין כי למעשה, המערער הוכיח כי אינו כשיר לעבודה כבר ב-2007, ולכן לא ניתן לקבל את עמדת משרד הביטחון, שלפיה זכאותו קמה רק ב-2009, שבה הסתיימו הניסיונות לשיקומו.
עם זאת, השופט לא יכול היה לקבל את בקשת המערער לפסוק לו תגמולים על 16 שנה, וקבע כי נקודת הזמן המוקדמת ביותר שממנה ניתן לשלם תגמולים לנכה היא מיום הגשת הבקשה לתגמול, ובמקרה הזה, שנת 2008.
לפיכך קיבל השופט את הערעור באופן חלקי, והורה למשרד הביטחון לשלם למערער את ההפרשים המגיעים לו בהתאם לפסק הדין.