הרניק שימש בתפקיד היושב ראש האיגוד מאז 1980 במשך 23 שנה לסירוגין, כשבסך הכול נבחר לחמש קדנציות לתפקיד זה ושנה אחת אף כיהן כמנכ"ל.
במשך שנים רבות תרם הרניק לא מעט להישגים במשחקי גביע דייויס, ולקידומם של טניסאים צעירים. בנוסף היה שותף פעיל בהקמת האקדמיה לטניס, מיזם משותף יחידי עד כה במישור המקצועי עם מרכזי הטניס.
בנוסף, היה מיוזמי שילוב הטניס ביחידת המחוננים במכון וינגייט ולאחר פרישתו חיבר את הספרים "60 שנות דייויס" ו-"ישראל בגביע הפדרציה", שמגולל את המשחקים וההישגים במפעלי הנבחרות החשובים לגברים ונשים לדורותיהם משנת 1972.
"הוא יחסר לי מאוד, באופן אישי", סיפר יו"ר איגוד הטניס אסי טוכמאייר. "אני לא זוכר ישיבה שדדי לא היה בה ומשמיע את הדעה שלו. לא היה אירוע בארץ ובעולם שהוא היה מפספס, מטורנירים בישראל ועד גרנד סלאמים. הוא היה יו"ר 23 שנה וחבר ב-ITF. כולם הכירו והוקירו אותו. הוא תרם רבות לטניס הישראלי בשנים הטובות והמשגשגות ולטניס היה חלק היה מאוד מרכזי מחייו. כל משפחת הטניס מרכינה את ראשה על לכתו".
"הוא היה מחובר לטניס בכל רמ"ח איבריו. זה אובדן קשה. עוד לא חשבנו איך להנציח אותו, כי מבחינתנו אי אפשר עדיין לדבר עליו בלשו בעבר, אבל נחשוב ביחד".
מיכאל קליין, יו"ר איגוד הטניס לשעבר: "זה יום עצוב, אחד מהמובילים בענף הלך לעולמו. בשנים שבהן הוא היה יו"ר הוא עשה הכל למען המשחק בזירה הבינלאומית. בתקופה האחרונה הוא סייע בקשרים עם האיגוד הבינלאומי. בכל בעיה בה נתקלנו הוא ייצג אותנו ועזר לנו. הוא יחסר לנו, הן מבחינת הידע והן מבחינת הניסיון".
עודד יעקב, קפטן נבחרת הפדרציה לשעבר: "רבים מאיתנו זכו להערכתו ופרחו בזכותו. לא אשכח שאי שם ב-2002 הוא לקח אותי לשיחה ואמר לי: 'תעזוב את כל מה שאתה עושה עכשיו, יש לנו פרוייקט ואני רוצה שתקח בעלות עליו. דודי ושחר צריכים להיות מובילי הטניס בעשור הבא. טפל בהם בכל הכוח'. איזה חזון היה לו. בשבילי הוא היה יו"ר ניצחי שקידם כמה וכמה דורות. הנבחרות היו מאוד חשובות לו. הוא ידע לדחוף במקומות הנכונים, אבל גם ידע לתת בראש כשצריך. הייתה לו השפעה רבה. אני אתגעגע אליו מאוד. קשה ועצוב לי, אבל יישארו תמיד זיכרונות מדהימים מהאיש, מתבונתו, חוש ההומור שלו והרטוריקה המדהימה. תודה דדי הרניק, על שנתת לענף האהוב שלנו כל כך הרבה".