הממלכה המפוצלת
להיות או לא להיות באיחוד האירופי: זאת השאלה שמעסיקה עכשיו את הבריטים שני אנשי מפתח במאבק מתראיינים ל"ידיעות אחרונות" כשתהום פעורה ביניהם "הכלכלה באירופה מתפוררת וחייבים להתנתק ממנה", מכריז אהרון בנקס, ראש הקמפיין שתובע פרישה "אם נפרוש, האירופאים יאפשרו לפליטים להגיע לבריטניה", קובע וויל סטרוו, שמנהל מערכה נגדית לקראת משאל העם, חלק מהאזרחים כבר מנסים להשיג דרכון זר
גארת וויליאמס (46) התקשר לפני מספר שבועות לאמו, המתגוררת במנצ'סטר, והורה לה: "תמצאי את תעודת הלידה שלך מברלין, אני רוצה להוציא דרכון גרמני". וויליאמס, מפיק טלוויזיה לונדוני, אוחז בדרכון בריטי, הנחשב לאחד הנחשקים בעולם, אבל ההחלטה לקיים משאל עם על המשך חברותה של ארצו באיחוד האירופי חיברה אותו לשורשים הגרמניים של אמו.
בשבוע שעבר איתרה האם את מסמכי הלידה שלה, ובכך ניתן האות לתחילת המסע שלו אל הדרכון האירופי הנכסף. "בהתחשב באקלים הפוליטי הנוכחי בבריטניה, אין לדעת מה יהיו תוצאות המשאל", אומר וויליאמס. “אם בריטניה תחליט לצאת מהאיחוד, לא אוכל לעבוד בספרד או בהולנד, ואני רוצה לשמור את כל האופציות פתוחות".
וויליאמס הוא לא היחיד שעוסק בכך. בחודשים האחרונים מתקיים בבריטניה שיח סוער סביב האפשרות שהיא תפרוש מהאיחוד, ורבים תוהים מה יהיו ההשלכות על חיי האזרחים אם התרחיש יתממש. דיוויד קמרון, ראש הממשלה, הגיע לפני מספר שבועות להסכם עם האיחוד שאמור לשפר את תנאי החברות של בריטניה בו, אבל ההסכם הזה הוא רק פתרון זמני: ב־23 ביוני יתייצבו 45 מיליון בעלי זכות הצבעה ויחליטו אם בריטניה צריכה להישאר באיחוד או לפרוש ממנו. אם רוב המצביעים יתמכו בפרישה, הממלכה המאוחדת צפויה להתנתק אירופה בתחילת השנה הבאה.
טיטאניק כלכלי
המשאל הזה מסתמן כאחד המבחנים החשובים בקריירה של קמרון וכאירוע שעוד עלול לפלג משפחות. בריטניה אמנם שוכנת על אי המנותק מהיבשת, וגם המטבע שלה שונה, אבל היא כרוכה סביב שאר חלקי אירופה בקשרים ובהסכמים מפותלים. וכמו במשפחות הכי טובות, האפשרות שהיא תתגרש מאירופה מקפלת בתוכה קרע עמוק, שישפיע לא רק על חייהם של 62 מיליון אזרחי הממלכה אלא גם על אחיהם באירופה.
בטנם של רבים מיושבי הפאבים בבריטניה מלאה, והפעם לא מדובר בבירה אירית, אלא בתסכול כלפי האיחוד. הבריטים עדיין רואים עצמם כאימפריה עולמית ולא מבינים מדוע הם צריכים לקבל תכתיבים מבלגיה, ואיך זה שבהצבעות באיחוד יש לארצם כוח שווה לזה של מדינות כמו סלובקיה או פולין. על הסנטימנט הזה מנסה לרכוב אהרון בנקס, העומד בראש הקמפיין "עִזבו את האיחוד האירופי", שיצא לדרך לפני מספר שבועות.
"הכלכלה באירופה מתפוררת", הוא אומר בראיון ל"ידיעות אחרונות". "אנחנו צריכים לצאת מהאיחוד כדי שהוא יהפוך לזירת מסחר כלכלית במקום להיות ארגון מלא חוקים וביורוקרטיה שמדרדר את הכלכלה שלנו מטה".
השימוש של בנקס בקלף הכלכלי אינו מקרי: הוא איש עסקים מיליונר, חבר במפלגה ימנית קיצונית שעיקר המצע שלה עוסק ביציאה מהאיחוד. לפני הבחירות האחרונות לפרלמנט תרם למפלגה מיליון ליש"ט. "כשאתה מביט בגוש היורו", מנמק בנקס את עמדתו, "אתה רואה כלכלה בעייתית, בעיקר בגלל המבנה של האיחוד. גרמניה אחראית ל־30 אחוז מהערך הכלכלי הכולל של הגוש, בעוד מדינות דרום אירופה מתקשות לשרוד. יש מתח, שבסוף ממילא יוביל לקרע, אז למה לחכות לזה? חוסר האיזון הכלכלי בין חלקי האיחוד גורם למעבר של אנשים בין המדינות ולהגירה המונית שרק מעמיקה את חוסר האיזון.
"מצד אחד, קמרון רוצה להעלות את שכר המינימום בבריטניה, ומצד שני הוא רוצה להגביל את תנועת המהגרים. הרי ברור שהעלאת שכר המינימום תהפוך למגנט עבור מהגרים מכל רחבי היבשת: אלה ישטפו את רחובות בריטניה ויתרמו לחוסר האיזון הכלכלי. החברות של בריטניה באיחוד האירופי היא כרטיס בטיטאניק כלכלי – וכולנו יודעים מה קרה בסוף לטיטאניק".
את אותו מטבע כלכלי שבו משתמש בנקס הופך על פיו וויל סטרוו, פוליטיקאי במפלגת הלייבור ומי שעומד בראש הקמפיין "בריטניה חזקה יותר באירופה", המנסה לשכנע את הבריטים להישאר באיחוד. סטרוו משוכנע שדווקא ההישארות באיחוד היא מקור כוח לבריטניה. לדעתו, לא רק שהיא מועילה לבריטניה, אלא שהאלטרנטיבות הן הרבה יותר גרועות.
"האיחוד מספק לנו כלכלה חזקה יותר", הוא אומר ל"ידיעות אחרונות". "כמעט חצי מהיצוא הבריטי מגיע למדינות האיחוד, וכל שנה בריטניה מקבלת מהן 24 מיליארד ליש"ט בצורת השקעות. בין שלושה לארבעה מיליון מקומות עבודה בבריטניה קשורים באופן ישיר או עקיף לחברות שלנו באיחוד. המשמעות של החברות הזו היא מחירים זולים יותר של מוצרים בסופרמרקטים, חופשות זולות יותר באירופה ותעריפי טלפון זולים יותר: הכל בזכות הסכמי סחר עם חברות האיחוד".
סטרוו מפגיז בנתונים נוספים, מדויקים יותר ופחות. לדבריו, כל בית בריטי מרוויח 340 ליש"ט בשנה כתוצאה מהחברות באיחוד, ואם מוסיפים לכך את התרומה העקיפה של החברות, מגיעים ל־3,000 ליש"ט בשנה. "אבל הכלכלה היא לא הכל", הוא מדגיש. "האיחוד בונה לבריטניה קשרים טובים יותר בעולם ומספק ביטחון. חלק מהאיומים הגדולים שלנו היום, כמו הטרור הגלובלי ובעיות האקלים – ניתנים לפתרון רק באמצעות מערכת גדולה של מדינות חזקות. איך נבצע מעצרי טרוריסטים ללא שיתוף פעולה עם האיחוד?
"בריטניה היא מנהיגה עולמית, בין השאר בזכות ההשפעה שיש לנו באו"ם ובנאט"ו. למה שנעזוב את האיחוד, שבו אנחנו נחשבים למדינה מובילה? אנחנו מבינים שהאיחוד הוא לא מערכת מושלמת, ולכן ניהלנו משא ומתן על שיפור תנאי החברות שלנו שם".
גם קמרון טוען שהעסקה שהשיג עבור ארצו תשפר את עמדתה בו. ההסכם החדש כולל את הגבלת ההשפעה של האיחוד על המדיניות הכלכלית הבריטית והגבלה על יכולתו להתערב בחקיקה בבריטניה. סעיף נוסף בהסכם כולל שינוי של מדיניות אכיפת הביטחון בבריטניה, גם במחיר של הפרת זכויות אזרחיות.
הביטחון הוא נושא מרכזי אצל קמרון: בתקופה שבה ארצו מתמודדת עם איום הטרור מבית ומחוץ, הוא זקוק לשיתוף פעולה הדוק עם האיחוד, אבל יש בריטים הסבורים שדווקא התנתקות מהאיחוד תשפר את ביטחונם. מתקפת הטרור על בריסל בשבוע שעבר דחפה רבים מהם אל מחוזות הפחד: הרצון להיפרד מאירופה קיפל בתוכו את האשליה שבריטניה תהיה בטוחה יותר אם תשוב להיות מדינה עצמאית. פוליטיקאים, פובליציסטים וגם תושבים רבים אמרו שסגירת גבולותיה של בריטניה במסגרת היפרדות מאירופה תהפוך את ארצם למקום בטוח יותר. המתנגדים, כמובן, ממשיכים לטעון כי ללא שיתוף פעולה עם מדינות האיחוד תמצא עצמה בריטניה מופקרת לגורלה בידי המרצחים של דאעש. החשש הגדול בבריטניה הוא שהפיגוע בבריסל ופיגועים נוספים שעלולים להתרחש עד מועד משאל העם – אולי על אדמת בריטניה – ידחפו את הבריטים לבחור בהיפרדות מהירה והיסטרית מהאיחוד.
בשבוע שעבר יצאו בכירים במערכת הבנקאות נגד ההיפרדות מאירופה והזהירו כי כלכלת בריטניה תינזק באופן משמעותי לו יסתיים המשאל בבריחה מאירופה. בנקים גדולים אף רמזו כי יעתיקו את המטות האירופיים שלהם למדינות אחרות אם בריטניה לא תהיה חלק מהאיחוד. האיתות היה ברור: בלי אירופה, בריטניה תאבד קלפים חשובים עבור כלכלתה.
הספרדים מוכרים לנו יין
השאלה הגדולה היא איך ייראה עתידה של בריטניה אם היא תתנתק מהאיחוד, ועל השאלה הזו איש לא יכול לענות עכשיו. "מה, זו חתונה קתולית?" מתרעם אהרון בנקס בתשובה לשאלה. "ראשית, אנחנו לא מתנתקים מאירופה באופן מוחלט. נמשיך לסחור איתה. מדינות אירופה צריכות אותנו יותר משאנחנו זקוקים להן. בשנה שעברה 45 אחוז מהיצוא של בריטניה היה לאירופה, בעוד שהיבוא משם הסתכם בחמישה אחוזים בלבד מכלל המוצרים המיובאים. הספרדים, למשל, זקוקים לנו כדי למכור את היין שלהם, כי אנחנו שתיינים טובים של יין.
"מעבר לכך, למה אנחנו צריכים לסחור רק עם האיחוד? למה שלא נגיע להסכמי סחר עם סין או ארצות־הברית? מדינות כמו שווייץ ונורווגיה נמצאות פיזית באירופה אבל הן לא חלק מהאיחוד; הן משגשגות כלכלית בלי להיות כבולות לאיחוד. ישראל היא דוגמה נוספת למדינה שמצליחה בלי להיות חלק מאיחוד כלשהו. אתם הרי מוקפים אויבים וחיים כמו על אי בודד, ועדיין יצרתם את אחת הכלכלות המרשימות בעולם".
וויל סטרוו, מצידו, מתעקש שיציאה מהאיחוד תייקר את המכסים ותעלה את יוקר המחיה. "אם נעזוב את האיחוד, נצטרך להתמודד עם תעריפי מסחר חדשים", הוא טוען. "ייגרם נזק לכלכלה, לשוק התעסוקה, לדיור – נזק שאת שיעורו איננו יכולים לאמוד כרגע. אנחנו יודעים כעת איזה הטבות מביאה החברות שלנו באיחוד, אז למה ללכת אל הלא־נודע?"
החשש מהלא־נודע עשוי לקבוע את תוצאותיו של משאל העם. הפחד הוא דייר של קבע בבריטניה בשנה האחרונה, והוא גם השפיע באופן לא מבוטל על תוצאות הבחירות שהתקיימו במאי, שבהן ניצחו השמרנים של קמרון. הבריטים לחוצים לא רק מפיגועי הטרור, אלא גם מזרם הפליטים שנכנסו בשערי אירופה, וקמרון הזדרז להגיע להסכם עם האיחוד כדי לקיים את משאל העם כבר ביוני, לפני שזרם המהגרים של הקיץ ישטוף את היבשת.
בניגוד לגרמנים, הרואים בקליטת הפליטים שליחות מוסרית, בבריטניה רואים את המהגרים בעיקר כמי שעתידים לשתות מים חינמיים מברזי הסיוע הנדיבים של משרדי הממשלה. לכן, הסעיף המרכזי בהסכם נוגע למהגרי עבודה ולפליטים: קמרון דרש שבריטניה תרסן את המענקים הסוציאליים הניתנים להם מהאיחוד האירופי בארבע השנים הראשונות לעבודתם. התסכול בבריטניה נובע מהעובדה שרבים ממהגרי העבודה ממדינות האיחוד, ובעיקר ממזרח אירופה, מגיעים לבריטניה על מנת ליהנות מקצבאות הסיוע הנדיבות שהמדינה מעניקה לתושביה.
סעיף אחר בהסכם נוגע ליכולת של הבריטים לבצע הארכת מעצר גם ללא חשד ממשי, ולהפעיל מדיניות של חקירה מוגברת כלפי חשודים בנישואים פיקטייבים. זהו סעיף ביטחוני, אך יש לו נגיעה גם למהגרים לא חוקיים, והמסר ברור: בריטניה לא מעוניינת לקלוט מהגרים נוספים. קמרון משמיע לתושביו את המוזיקה שהם רוצים לשמוע, אלא שהיורוסקפטיים, כמו בנקס, לא מסתפקים בכך: דרישתם להתנתק מאירופה מקפלת רצון לנטרל את אמנת שנגן, המאפשרת חופש תנועה בין המדינות החברות באיחוד.
"קמרון מבקש להאט את ההגירה, אבל זה לא יעצור מהגרים מלבוא לבריטניה כדי לזכות במענקי רווחה ולקחת את המשרות שלנו", אומר בנקס. "מכיוון שהמצב הכלכלי באירופה מחמיר, יגיעו אלינו יותר מהגרים ממדינות שבהן אחוז האבטלה הוא גבוה. צריך לחוקק חוקים קשוחים שיעצרו אותם".
סטרוו דווקא סבור שיקרה ההפך. "אם נעזוב את האיחוד, מדינות אירופה לא יתאמצו לעצור מהגרים בלתי חוקיים מלהגיע לבריטניה. ראש עיריית קאלה שבצרפת אמר לאחרונה שאם בריטניה תעזוב את האיחוד, צרפת תסיר את המחסומים המונעים מפליטים להסתנן למשאיות החוצות את תעלת למאנש בדרך לאנגליה".
כמו מתנגדים אחרים לפרישה, גם סטרוו סבור שעזיבת האיחוד עשויה לעורר מחדש את השאיפות הלאומניות של הסקוטים, שידרשו לערוך משאל עם על פרישה מבריטניה. ההערכות במערכת הפוליטית גורסות שאם בריטניה תעזוב את האיחוד, הסקוטים יצביעו בעד היפרדות ממנה, וסקוטלנד העצמאית תהיה חברה באיחוד האירופי. את תרחיש הביעותים הזה מנסים קמרון ומנהיגים אחרים בכל המחנות הפוליטיים למנוע בכל מחיר.
קרב צמוד
בשבועות האחרונים היה קמרון עסוק בהתקרבות לקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ולראש ממשלת הולנד מארק רוטה: אחרי שנים שבהן התקוטט עם מנהיגי אירופה, עכשיו הוא לומד פרק בדיפלומטיה. מי שהיה יורוסקפטי מוצהר בתחילת כהונתו, ואף טירפד כמה יוזמות באיחוד האירופי, הפך לנושא הדגל של האיחוד בבריטניה.
הסקרים הנוכחיים צופים תוצאות צמודות במשאל העם: בסקר של מכון קומרס ושל רשת הטלוויזיה איי־טי־וי אמרו 49 אחוז מהנשאלים שיתמכו בחברותה של בריטניה באיחוד, ואילו 41 אחוז הביעו תמיכה בפרישה. עשרה אחוזים טרם החליטו. את קמרון ואנשיו הנתונים הללו צריכים להדאיג, שכן התמיכה באיחוד הצטמצמה ביחס לסקרים קודמים.
הבריטים כבר מצאו מקור ספרותי להישען עליו, ובשבועות האחרונים הם שואלים בעיקר שאלה אחת, בפרפרזה על האמירה ההיא של שייקספיר: "להיות או לא להיות חלק מהאיחוד האירופי: זאת השאלה".