קוואקר-אוטס

ב-1888 התאחדו שלוש מטחנות שיבולת שועל בארה"ב לחברה אחת, שהציעה מבצעי מתנות חסרי תקדים, והבטיחה לעקרות הבית "ילדים ורודי לחיים ובריאים"

ב-1888 היה פרדיננד שומכר "מלך טחנות שיבולת השועל" בארה"ב. הוא סיפק שיבולת שועל ל-90 אלף מכולות ועוד 100 אלף חנויות כלבו בעיירות במרכז ארה"ב. לא היה גדול ממנו בתחומו.

באותה שנה ממש התאחדו 3 בעלי מטחנות גרעיני שיבולת שועל לחברה אחת. הנרי פרסונס-קרוול, אחד המתחרים העיקריים של שומכר, עמד בראשה. רק מעטים שמו לב באותה תקופה להקמתה של חברת המטחנות החדשה, שנקראה "החברה האמריקנית לדגנים". רק בשנת 1901 אימצה החברה את שמה החדש, שהפך תוך מספר שנים לאחד המותגים האמריקנים המוכרים בעולם - "קוואקר אוטס".

 

ההתחלה

 

את השם הגה ג'ון סטיוארט, שהגיע לקראת סוף המאה ה-19 מקנדה לסדאר- רפידס באיווה, שם רכש טחנה קטנה והעניק לה את השם "קוואקר אוטס". הבחירה בשם זה מושפעת מתנועת הקווייקרים, שדגלה בשוויון בין המינים והמעמדות החברתיים והיתה פופולרית מאוד באזור זה של ארה"ב באותה תקופה. שמם של הקווייקרים התקשר עם טוהר המידות ויושר אישי. הם היו מייסדי ארגון "אמנסטי" וניהלו אורח חיים דמוקרטי במוסדות התנועה ובחייהם הפרטיים. דמותו של הקווייקר עם מכנסי הברך, המעיל והגרביים הלבנים, כשהוא מחזיק בידו את קופסת הקוואקר, מתנוססת עד היום על גבי אריזות החברה.

ב-1888 הצטרף סטיוארט לחברה המאוחדת שהנהיג קרוול. באותה תקופה נשרפו בתי הטחנה הענקיים של שומכר, בהם ייצרו שיבולת-שועל מוכנה לבישול לדייסות ומאפים. שומכר הפסיד בשריפה את רוב רכושו, וקרוול השתלט על הענף. כעבור זמן לא רב סיפק האיחוד 40% מתצרוכת שיבולת השועל בארה"ב.

שומכר סירב להיכנע למציאות החדשה, ודחה על הסף את הצעותיו של קרוול להצטרף לאיחוד. רק ב-1899, כשמניותיו צנחו והחברה שלו עמדה בסכנה, נכנע הסוחר בן ה-73 ומכר את החברה שבבעלותו לאיחוד החברות, שהפך לגדול בתחומו בארה"ב.

 

המאבק על עקרות הבית

 

לצד מאבק המחירים עם שומכר, התנהלה מלחמה נוספת בחזית דעת הקהל. קרוול היה חסיד גדול של פרסום מודעות בעיתונים, וניסה לשווק את קוואקר כבעלת השפעה על חייהם של אנשים. הוא פרסם סיפורים מעין ביוגרפיים של אנשים, שמדווחים בהתרגשות כיצד שינתה קוואקר-אוטס את חייהם.

בנוסף, פרסם קרוול על גבי האריזות מתכונים עם הצעות לשימושים יצירתיים במוצר. המתכונים של קרוול התפתחו מדייסה פשוטה לפנקייק, וממנו ללחם ולדייסת תינוקות. עם הזמן שכללו עקרות הבית את המתכונים והכינו עוגיות קוואקר, שהפכו במהרה לפופולריות ביותר.

קוואקר-אוטס הקפידה להדגיש את היתרונות הבריאותיים של המוצר, והבטיחה לאמהות כי קוואקר "עושה ילדים חזקים, ורודי לחיים ובריאים, ומעניק להם שינים טובות".

 

המשבר בעקבות המלחמה

 

בין השנים 1901 ל-1910 זינקו המכירות. החברה החלה לייצר מאכלים מוכנים על-בסיס דגנים, תחת מותגים שונים. אגף השיווק של החברה יזם מבצעי מתנות לקידום מכירות והעניק מערכות חרסינה, טבעות לילדים וקופונים. המותג קווקר צבר תאוצה והפך למלה נרדפת לכל דייסת שיבולת שועל. במקביל צברו תאוצה גם החברות הבנות שהוקמו באמסטרדם, בלונדון, בקנדה ובאלסקה, והפכו לחברות עצמאיות, המנוהלות על ידי הנהלות מקומיות.

לאחר מלחמת העולם השנייה, התחייבה ארה"ב לספק מוצרי מזון ממפעלים גדולים למדינות מערב אירופה שנפגעו קשות במלחמה. קוואקר נרתמה למשימה, וסיפקה מוצרים בהיקף של מיליוני דולרים. רק לאחר שסיפקה את הסחורה, התברר לקוואקר כי למדינות האירופיות אין אפשרות לעמוד בתשלומים. התוצאה: משבר כלכלי עמוק בחברה.

כתוצאה מהתקופה הקשה שלאחר המלחמה, החלו חברות הבת ביוזמות מקומיות. החברה באנגליה, למשל, החלה לייצר משנת 1948 קווקר-מקרוני בסגנון איטלקי, ששווקו באריזות קלאסיות של מקרוני. לכל חבילה צורפו מתכונים איטלקים. באותו עשור ייצרה החברה 200 מוצרים ארוזים שונים.

 

מחזור של 4.7 מיליארד דולר

 

קוואקר-אוטס מייצרת היום את מוצריה ב-39 ארצות. מספר העובדים שלה עומד על קרוב ל-12 אלף והמחזור השנתי שלה ל-1999 הסתכם ב-4.7 מיליארד דולר.

ב-100 השנה האחרונות תורמת החברה לקהילה, על-פי עקרונותיו של הנרי פרסונס-קרוול האוונגליסט, שתרם כל חייו 65% ממשכורתו לכנסייה. ב-1999 תרמה החברה לקהילות נזקקות, לארגונים קהילתיים, למכוני מחקר בתחום הסרטן ולמניעת רעב בעולם.

 

פורסם במגזין "ממון" "ידיעות אחרונות" ב-11.04.2000