פוסט סינגר

אחרי שחוותה אירוע טרור על בשרה, הקימה שרי סינגר ארגון שלא מבחין בין דת, צבע עור או ארץ מוצא ומסייע במסירות לילדים נפגעי טרור ברחבי העולם

שרי סינגר (Sarri Singer) נולדה לאב פוליטיקאי שהיה לראש העיר לייקווד Lakewood ארבע פעמים, עיירה המזוהה עם הקהילה היהודית-דתית שבמרכז ניו ג'רזי ובעשרים השנים האחרונות משמש כסנטור מטעם המפלגה הרפובליקאנית, רוברט סינגר. היא אולי חלמה שתעבוד בעבודה ציבורית אבל בטח לא דימיינה את מה שלימים יזמן לה הגורל. היא צפתה בדרכו של אבא שהחל את דרכו מלמטה וסלל לעצמו דרך ברורה מגיל צעיר. שרי סינגר גדלה בבית דתי, במושגים אמריקאים משפחתה השתייכה לזרם של ה"קונסרבטוקס" - משהו שנע בין הקונסרבטיבים לאורטודוקסים. בין הבחירה להיות יהודי שהולך לבית הכנסת, עורך קידוש לשבת, מכבד מאוד את המסורת, אבל פונה לחדשות בטלויזיה מיד בתום הארוחה. משהו שבשביל המשתייכים לזרם הזה נתפס כריאלי יותר, אורטודורקסי בן זמננו אם תבחרו.

 

את ילדותה בילתה בבתי ספר פרטיים יהודים ובתיכון החליטו הוריה לשלוח אותה לחינוך הציבורי. הם לא אהבו את מנהל בית הספר הדתי באזורם. יום אחד יתגלה שהוא לא היה אדם ישר, ויואשם בפלילים. סינגר גדלה בבית אוהב ישראל, תומך בהווית העם היהודי. בבית שעושה למען ישראל. בסינגר קינן החיידק הישראלי, והיא מצאה את עצמה עושה למען במסגרות שונות. היא הופיעה בהתכנסויות שדיברו בהן בעיברית, עמדה מהצד והאזינה.

 

היא הבינה הכל גם אם לא דיברה. ביקשה לחוש. פיתחה חושים חדים שקשורים בישראל ובפוליטיקה המורכבת של מדינת עם הסגולה, וליבה וראשה היו במזרח. בבגרותה משעברה להתגורר ולעבוד במנהטן, יד הגורל שלא העירה אותה בזמן מהשינה, הצילה אותה מפיגועי ה-11 בספטמבר בעודה מאחרת למקום עבודתה שהיה כלא היה. או אז גומלת בליבה ההחלטה לנסוע לישראל, ובדצמבר היא אורזת את חפציה ועוברת להתגורר בשכונת קטמון בירושלים. היא מתנדבת בארגון "משפחה אחת" שמסייע לנפגעי טרור וכל זאת מהכספים שחסכה בעצמה בעבודתה בניו יורק.

 

 

סינגר לא יכולה לנחש ששנה וחצי לאחר שניצלה מפיגוע ה-11 בספטמבר שהתרחש בניו יורק, היא תהיה בין פצועי פיגוע קו 14 שהתרחש ב-11 ליוני 2003 בירושלים. "16 אנשים נהרגו. אני זוכרת את השנייה הזו שלפעמים מתארים אנשים שחוו פיגוע. את השקט המוחלט, שקט של מוות. נפגעתי בשתי עיניי. לא ראיתי דבר, וכנראה שהייתי בהלם לזמן קצר, ואז התחיל הרעש הגדול, והצילצולים באזניים ואני התחלתי לצרוח" היא מספרת את הדברים כאילו חוותה אותם אתמול. אפשר לשמוע את הכאב הפיזי כשהיא מתארת את אזורי הגוף שנפגעו. "לא חשבתי שזו התקפת טרור, הייתי בטוחה שמישהו הכה אותי. הפיגוע התרחש בזמן הפסקת אש". את ההתרחשות סביבה היא לא ממש זוכרת. הכאוס בדקות שלאחר התקפת טרור. "לקחו אותי לבית החולים הדסה, והייתי האחרונה בתור להכנס לחדר הניתוח, היו פצועים קשה ממני. כנראה שהיה לי במיוחד מזל כיוון שבסביבה של מי שהיה לידי כולם נהרגו או נפצעו קשה מאוד".

 

בבית החולים היא מתוודאת לעם ישראל במיטבו. "פתאום ניגשת אלי אישה שאומרת לי שהבן שלה שוכב מספר מיטות ממני. הוא זוכר שעמדה על ידו אישה אמריקאית שדיברה בטלפון, ושלח אותה לחפש אותי. היא בודקת איתי מה אני צריכה והאם היא יכולה לעזור מבלי להציג את עצמה אפילו. כל מה שאני מבקשת הוא שאף אדם זר לא יתקשר למשפחה שלי בניו ג'רזי". כמנהג הישראלים ניגשים אליה רבים ומבקשים לסייע לה כשהם מבינים שהיא לבדה. "יש תחושה שיש לי משפחה על ידי, למרות שאני לא מכירה אף אחד. אלא סיפורים אנושיים שלא מגיעים לחדשות. חייבים לדבר על האנשים שהעם הזה מורכב מהם, אנשים מגישים לי עזרה מבלי לצפות לתודה, הם לא מחליפים איתי פרטים". שרי סינגר נרגשת. היא יודעת שלמרות שהיא שוכבת בלי תמיכה של המשפחה על ידה, המשפחתיות הישראלית עוטפת אותה בחום, והיא בוחרת לזכור זאת, ולהזכיר כל העת שישראל זה לא מה שרואים בחדשות. יש הרבה מעבר לזה. היא מתכוונת לערבות הדדית.

 

לאחר השיקום היא מחליטה לצאת לירושלים בדיוק לאתרים שהיא לא רוצה לפחד לחזור אליהם שוב. היא מודעת לכוחה של טראומה, והיא מבקשת להפיג אותה מיד. ל"משפחה אחת" היא מציעה לערוך טיול לנפגעי טרור, אבל נאלצת לחזור לארה"ב כדי לחסוך כסף נוסף שיאפשר לה להתגורר בישראל.

 

 

סינגר מחליטה להקים ארגון שיתן מענה לטרור מכל רחבי העולם. Strength to Strength מוקם ומוביל תוכניות לנפגעי טרור מכל העולם בינהם התוכנית ל"שגרירים צעירים". סינגר הרהוטה מתראיינת בכל העולם, תרתי משמע, בהקשר של טרור עולמי, ומסתמכת על הנסיון האישי שלה כמי שחוותה על בשרה התקפת טרור וכמי שפעילה בסביבתם של נפגעים. בימים אלה נחתה המשלחת החמישית של הארגון בניו יורק. "יש לנו קריטוריונים מאוד ברורים למי שיכול לקחת חלק בתוכנית. 'שגרירים צעירים' מביאה בני 14-20 נערים ונערות שנפגעו מטרור בעצמם או שהם בנים שכולים. הם חייבים להיות לפחות שנה אחרי הפיגוע, וכמו כן אנחנו לא מביאים אחים בני אותה משפחה באותה משלחת. מאוד חשוב לנו לתת לכל אחד את המקום שלו להתבטא בחופשיות".

 

סינגר פונה לארגונים שמטפלים בנפגעי טרור בצפון אירלנד, בריטניה, ספרד, צרפת, אלגי'ריה, אוגנדה, קניה, ארגנטינה, קולומביה, ארה"ב ואוסטרליה ונענית בשיתוף פעולה יוצא דופן. "כולם חולמים להגיע לתפוח הגדול, ולכן החלטנו להביא את המשלחות לכאן. ניו יורק היא כור היתוך אדיר לאנשים מכל העולם ולבני כל הדתות" היא מסבירה את הבחירה בעיר ניו יורק. "הם מגיעים לכאן ואנחנו דואגים לכל צרכיהם באמצעות אנשי מקצוע מכל התחומים הנדרשים. הם מבקרים באתרי התיירות המרכזיים של ניו יורק ונפגשים עם אנשי מפתח. מדהים לראות את החיבור המיידי של האנשים שנמצאים במועדון שהם לא בחרו להתקבל אליו. הם עוברים סדנאות ייחודיות, ופורקים תסכולים. שניים גדולים קשורים בשאלה הגורל והאשמה".

 

ביום שלישי האחרון נחתה כאן משלחת שהגיעה מכל העולם. סינגר העסוקה כנמלה בארגון שלה מדברת על האחריות שאנחנו צריכים לקחת על אנשים שעברו התקפות טרור. באנגלית היא קוראת לזה SOCIAL RESPONSIBILITY.

סינגר מבקשת שנזכור, גם אם זה נשמע טריוויאלי, שמי שחווה פיגוע על בשרו או במשפחתו נושא את החוויה לכל חיוו. במסגרת הארגון שהקימה וחברים בו כיום עשרות אנשי מקצוע מכל רחבי העולם, הם מזכירים שהטרור לא מבחין בין אנשים, בין צבעים, בין דתות, בין תינוקות למבוגרים והוא מתרחש בכל העולם. אבל הדבר החשוב לה אולי ביותר הוא לחזור ולהזכיר שהיא מרגישה שמדינת ישראל, הישראלים, הצילו את חייה. היא רוצה שידעו עד כמה היא מעריכה את הנתינה הטיבעית הזו. היא רוצה שהדעות הקדומות לגבי ישראלים יופגו והעולם יראה את הצד היפה והחשוב של הישראלים, ולא יתעסק רק בחוצפה הישראלית.

 

לשרי סינגר גם דעות פוליטיות מבוססות ותחושות לגבי עתיד השלום במזרח התיכון. היא בוחרת להשאר אופטימית למרות מה שמתרחש באזור מוכה הטרור. בחזון שלה היא רואה שלום.