זיכרון בסלון - איפה אתם ביום השואה?

"הוא ניסה כמה שיותר להעביר לנו את התחושות שצרובות אצלו בלב, תחושות שלא בהכרח רוצים לספר, אבל בשביל הדורות הבאים, מספרים. כולנו הקשבנו בשקט, בכבוד וגם בהפתעה". הנערה רוני גל משתפת בחוויות מיוזמה חברתית לציון ערב יום השואה בצורה קצת אחרת; בסלון הבית, בין אורחים וחברים, בערב שכולל עדות, חלק אומנותי-שיתופי ודיון

איך אפשר לסכם מפגש כל כך עוצמתי במילים כל כך פשוטות? זיכרון בסלון זה פרויקט שנותן לנו הזדמנות לציין את ערב יום הזיכרון לשואה קצת אחרת, בצורה אינטימית ואמיתית הרבה יותר. ניצול שואה מגיע ומספר על מה שעבר עליו בשואה.

 

אתחיל ואגיד שכשהוזמנתי לאותו מפגש, הציפיות שלי היו שונות לגמרי. לא ציפיתי שמה שיספר הניצול ישפיע עלי בצורה כזאת חזקה. המפגש שאני הייתי בו נערך בשיתוף עם משרד הפרסום והשיווק לצעירים teenk, והיינו בערך 20 נערים ונערות בסביבות הגילאים 14-18.

 

כשהגענו, התיישבנו, נכנס הניצול שנבחר לדבר איתנו והתחיל לספר. הוא סיפר על החיים שלו בשואה, הרגשות שלו במצבים שבהם היה, המשפחה שלו שחלקה לא שרדה את התקופה הנוראית הזאת.

 

הוא ניסה כמה שיותר להעביר לנו את התחושות שצרובות אצלו בלב, תחושות שלא בהכרח רוצים לספר, אבל בשביל הדורות הבאים, מספרים. כולנו הקשבנו בשקט, בכבוד וגם בהפתעה. הופתעתי מהדרך הבוגרת שבה הוא התנהג כשהיה צעיר, מהדרך שבה השואה שינתה וביגרה אותו בכל כך הרבה דרכים.

 

אם התלוננתי שאין לי מה ללבוש, היום אני אגיד תודה שיש לי בית לישון בו. לאורך כל הסיפורים של אותו הניצול, לא שלטתי בעצמי ואוטומטית דמיינתי את עצמי באותם מצבים. הייתי בהלם, אני לא בטוחה שאם הייתי נמצאת באותו המצב הייתי נוהגת באיפוק כזה, להרגיש כל יום ויום שכל מה שאני רוצה את המשפחה שלי, פרוסת לחם או קליפה של תפוח אדמה, אבל לא להיכנע לרצונות שבוערים לי כל כך חזק בגרון, משתוללים בגוף.

 

בזכות אותו מפגש למדתי להעריך את החיים כל כך הרבה

 

בימינו, ילד, או נער, שלא אוכל ימים שלמים, ישן כשהוא לבוש עם בגדים מינימליים בחורף, ללא חימום, אני לא חושבת שהוא היה מצליח לשרוד כמו שאותם ניצולים הצליחו להחזיק את עצמם ולא לוותר.

 

במהלך השיחה הרגשתי חסרת אונים, אם רק יכולתי להחזיר את אותם הניצולים מאותה תקופה ללא הצלקות הנפשיות והפיזיות, ללא כל הזיכרונות האיומים שנחרטו להם ללא כל בקשה. בזכות אותו מפגש למדתי להעריך את החיים כל כך הרבה- במקום להתרכז בלחיות דרך הטכנולוגיה, קצת לתקשר, לא דרך מסכים.

 

להגיד תודה בכל בוקר על מה שיש לנו, הבית החם, משפחה אוהבת וספרים ללמוד איתם. בהשוואה לאותה תקופה נוראה אני מאושרת ממה שיש לי, ומהעתיד שכבר סלול לי. יותר מהכול הערכתי את הבן אדם שעשה מאמצים למרות עברו וגילו, והגיע לשתף אותנו ב״סודות״ שאני לא בטוחה אם הוא סיפר הרבה פעמים, ספק מתוך פחד, ספק מתוך רחמים.

 

היה לי קשה לשמוע את הרגעים הנוראים, שלא הייתי מעלה בדעתי שאדם, שנשפט על פי גזעו, יצטרך לעבור. הכוח שנדרש בשביל להתגבר על דבר כל כך נורא, הוא עצום. אני לא יודעת מה המחשבות שעברו בראשם של שאר הנערים שהגיעו למפגש זיכרון בסלון, אבל אני מניחה שגם הם הזדעזעו מאותם הסיפורים.

 

לאחר זמן רב שבו ניצול השואה שיתף אותנו בסיפורים, הגיע זמננו לשאול אותו שאלות. צילומים באדיבות teenk

 

ילדים קטנים שראו את הוריהם נתלים, או להפך, הורים שהיו צריכים לראות כיצד בשניות ספורות, משמידים את ילדיהם, שהם אהבו אותם כאילו הם כל העולם שלהם, בשניות ספורות, בלחיצה אחת קטנה על כלי נשק, שהותירה רבים יתומים מאב ואם.

 

לאחר זמן רב שבו ניצול השואה שיתף אותנו בסיפורים, הגיע זמננו לשאול אותו שאלות. נשאלה השאלה כיצד אנחנו, נערים שפעילים במיוחד ברשתות החברתיות ובכל הנלווה לכך, יכולים להשפיע. הרשתות החברתיות הן מקום מאוד פתוח וחופשי, ככה שאנחנו יכולים לספר, בקצרה או בפירוט על מה שעבר עלינו, ולהזמין גם אתכם לשתף, וככה נוכל להנציח את העדויות של אותם ניצולי השואה.

 

 

• זיכרון בסלון התחיל לפני שש שנים, בסלון אחד, אליו התכנסו בספונטניות כמה עשרות חברים שהרגישו שהזיקה ליום הזיכרון לשואה ולגבורה הולכת ונחלשת. בין הטקסים הממלכתיים לצפייה בטלוויזיה, רבים מתקשים למצוא דרך אישית, רלוונטית ומשמעותית לעסוק בנושא. זיכרון בסלון מציע דרך נוספת להתמודד עם היום הזה ועם השאלות שהוא מעלה, במפגש אינטימי בסלון הבית בין חברים ואורחים.

 

• בכל סלון וסלון הערב מתעצב באווירה שונה, שמתאימה לרוח הקהילה ומשקפת את מגוון האנשים שהתקבצו בסלון. מומלץ לשמור על המבנה הבסיסי של הערב, הכולל שלושה חלקים: הערב נפתח בעדות, לעתים של ניצול שואה או בן הדור השני ולעתים עדות כתובה או מצולמת. משם הערב ממשיך לחלק אומנותי-שיתופי בו האורחים מוזמנים לנגן, לשיר, לשתף בסיפור אישי, או כל פעילות אחרת שתאפשר ביטוי אישי יצירתי. החלק השלישי הוא שיח פתוח בין יושבי הסלון על חשיבות זיכרון השואה בהווה ובחברה שלנו.

 

• מקבוצת חברים שהתכנסו יחד לפני שש שנים, הפך זיכרון בסלון לקהילה של כ-150,000 מארחים ומתארחים ברחבי הארץ והעולם. זיכרון בסלון אף חצה יבשות והגיע לקהילות של מטיילים ישראלים בהודו ודרום אמריקה, לקהילות יהודיות בארה"ב ואירופה ואף לקהילות לא יהודיות בברלין ומינכן.

 

• המעוניינים לארח או להתרחב בערב של זיכרון בסלון מוזמנים להירשם באתר. לערכת מארח לחצו כאן.