שער אליפות

None

הם ניגשו אליו אחד אחד. מיכה היה הראשון, אלברמן השני, ואז בן־בסט ובן־חיים תפסו מקום בתור. כל אחד העניק לזהבי חיבוק עוטף במיוחד, כזה שמגיע רק אחרי הישג מיוחד. הם, השחקנים, יודעים שזכו להיות חלק מהעונה הכי גדולה של שחקן בישראל, אבל לברכות ולנשיקות יש במקרה הזה ערך גדול אפילו יותר – זהבי לא רק שבר שיא אלמותי, השער האחרון שלו עוד יתברר ככזה שיכריע את האליפות.

 

מדובר בשער קלאסי של זהבי. לא היופי, הרי מדובר באחד השערים הפחות מרשימים באיכותם של מלך השערים, אלא בווינריות שלו. זהבי לא סתם שובר שיא, אלא בצורה הכי דרמטית וחשובה שיש. ברגע האחרון, במצב שוויון, שער שמציב את הקבוצה שלו במקום הראשון בתום מחזור לראשונה מזה 112 ימים. יש יותר זהבי מזה? כל המרכיבים האלה, השיא ומשמעות הכיבוש, הופכים את הרגע למכונן עבור מכבי, וזהבי עצמו, ממש כמו אותו ניצחון בדרבי שהכריע באותה תוצאה.

 

בכל פעם שכתבו השנה על ניסים אלמליח, ששיאו נשבר, הזכירו את הכובע על ראשו. אילו אגדות יספרו על זהבי בעוד 50 שנה? עיקרן לא יהיה סיפורים נלווים. מספיק וידאו, רצף שערים של העונה הגדולה ביותר שידע שחקן ישראלי עם הדגשה של השעון בראש המסך.

 

זהבי בנה את הדרמה לכל אורך המשחק עם כמות החמצות עצומה, הכין את הרגע, ולזכותו צריך לומר שלכל אותם מצבים הוא הגיע בזכות העבודה שלו, אותה תנועה מפורסמת ללא כדור. יש סיבה שזהבי הוא השחקן שמקבל את הכדור במצב טוב.

 

כל הדיבור יהיה עכשיו על זהבי, ומגיע לו, אבל הבשורה החשובה עבור אוהדי מכבי ת"א היא שברוב המשחק האלופה נראתה כמו קבוצה, אחת מחוברת שיודעת מה היא רוצה מעצמה, לפחות התקפית. כדורי העומק של אלברמן (איזו מסירה בשער הראשון) ומדוניאנין חתכו את קו ההגנה של בית"ר שוב ושוב. השילוב בין מיכה ודסה המצוינים היה מתואם ומתוחכם.

 

עד שער השוויון השני מכבי הציגה משחק התקפה מרשים, אפילו מלהיב. אחריו הצהובים נראו כמו הפועל באר־שבע בשבת האחרונה, מנסים יותר מדי בכוח, לא מסודרים. במקרה כזה יש רק שחקן אחד שיכול להציל אותה - הווינר הגדול ביותר שידע הכדורגל הישראלי. ווינר שזוכה עכשיו לחותם, שכנראה לא יימחק לעולם.